איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה

אסיאן (ASEAN, Association of Southeast Asian Nations) הוא ארגון פוליטי־כלכלי של מדינות דרום־מזרח אסיה. הוא נוסד ב־8 באוגוסט 1967 על ידי חמש מדינות שהיו מעוניינות בחיזוק שיתוף פעולה ובלימת השפעות חיצוניות, במיוחד של הקומוניזם. הפעילות העיקרית של הארגון היא בתחום הכלכלי. מאז 2001 מתקיימת שנתית ועידת פסגה, ובשנים האחרונות חיזק הארגון קשרים סחריים אזוריים, כולל הסכם שהוביל ליצירת שותפות כלכלית אזורית ב־2020 עם סין, יפן, קוריאה הדרומית, אוסטרליה וניו זילנד.

לחמש הייסודיות הצטרפו ברוניי ב־1984, וייטנאם ב־1995, לאוס ומיאנמר ב־1997 וקמבודיה ב־1999. מזרח טימור היא המדינה האחרונה שהצטרפה נכון ל־2025. לפפואה גינאה החדשה יש מעמד משקיפה.

במסגרת אסיאן פועל ARF (ASEAN Regional Forum), פורום שמקיים דיאלוג ביטחוני רחב עם מעצמות ואחרים. בין המשתתפות הבולטות: סין, יפן, ארצות הברית ואוסטרליה.

ההצהרה המייסדת פתחה דלת להצטרפות מדינות קומוניסטיות בכפוף לעקרונות הארגון. היא קבעה מטרות כלליות: שיתוף פעולה כלכלי, התקדמות חברתית‑תרבותית ושמירה על שלום ויציבות. עוד הודגש עיקרון אי‑התערבות בענייני פנים של מדינות החברות.

הדרך האסיאנית היא סגנון פעולה שמדגיש התייעצות, חתירה לקונצנזוס (הסכמה רחבה) ואי‑התערבות. ב־1976 נחתמה אמנת הידידות ושיתוף הפעולה (TAC), שקבעה עקרונות של כיבוד ריבונות ופתרון סכסוכים באמצעים שלווים. למרות זאת, מנגנון לפתור סכסוכים כמעט לא הופעל.

בעשור הראשון עבד אסיאן על בניית אמון בין מדינות מבוררות וקונפליקטים. ב־1971 הוצעה הכרזה על "אזור שלום, חופש ונייטרליות" (ZOPFAN). בעקבות הפלישה הוייטנאמית לקמבודיה ב־1978, הצליח אסיאן לפעול מדינית ולהשפיע על הכרת משטרים בקמבודיה.

לקראת סוף שנות ה־80 ולתחילת ה־90 התחזק הלחץ להתמקד גם בכלכלה. התפתחות גושי סחר חיצוניים גרמה למדינות האזור לחזק שיתוף פעולה פנימי.

לאחר סיום המלחמה הקרה השתנה סדר היום של אסיאן. במפגש סינגפור ב־1992 התחילו שינויים מוסדיים, כולל הרחבת תפקיד המזכירות והפיכת פסגות לקבועות.

הרחבת החברות התרכזה בשנות ה־90: וייטנאם, לאוס, מיאנמר וקמבודיה הצטרפו. המדינות שהורחבו כללו גם מדינות קומוניסטיות לשעבר.

בשנת 1992 הופעלה אסטרטגיה כלכלית משותפת ביצירת AFTA (ASEAN Free Trade Area), אזור סחר חופשי לשם גידול הסחר הפנימי והתגוננות מול פרוטקציוניזם עולמי. המשבר הכלכלי של 1997 היה מבחן קשה, וחשף תלות גומלין כלכלית בין המדינות. בתגובה נוצרה מסגרת דיאלוג עם סין, יפן וקוריאה הדרומית (ASEAN+3).

ב־1994 נוסד ה־ARF כדי להעמיק דיאלוג ביטחוני אזורי ולשלב מעצמות באזור במסגרת שיחות ביטחון. ב־1995 נחתמה אמנה שהפכה את דרום־מזרח אסיה לאזור חופשי מנשק גרעיני.

ב־2003 הוצהרה המטרה ליצור "קהילה אסיאתית" על שלוש רגליים: כלכלית (AEC), ביטחונית (ASC) וחברתית‑תרבותית (ASCC). ב־2005 אושרה מגילת אסיאן, שהוסיפה מסגרת חוקית לארגון.

הביקורת על אסיאן מתמקדת במוגבלות האפקטיביות שלה. למרות שהיא שמרה על תקשורת ושיתוף פעולה בין מדינות, היא נכשלה לעתים בניהול משברים כלכליים ובטיפול בבעיות אזוריות כגון זיהום. המבנה מדגיש שיתוף פעולה בין‑ממשלתי ולא אינטגרציה עמוקה.

אסיאן הוא קבוצה של מדינות בדרום־מזרח אסיה שעובדות יחד. הקבוצה נוצרה ב־1967 על ידי חמש מדינות.
המטרה הייתה לשתף פעולה בתחום הכלכלה ולשמור על שלום.

ברוניי הצטרפה ב־1984. אחרי כן הצטרפו וייטנאם, לאוס, מיאנמר וקמבודיה. מזרח טימור הצטרפה אחרי כולם.

ARF הוא פורום שבו גם מדינות חזקות כמו סין וארצות הברית מדברות עם אסיאן על ביטחון.

ההצהרה אמרה שמדינות שונות יכולות להצטרף, אם יכבדו כללים של הארגון.
מטרה מרכזית הייתה קידום שלום וצמיחה כלכלית.

הדרך האסיאנית אומרת: לא להתערב בעניינים פנימיים של מדינות אחרות.
זה גם אומר לקבל החלטות בהסכמה, לא בכוח.

בתחילת הדרך אסיאן הקשיב ובנה אמון בין המדינות. כשהייתה פלישה של וייטנאם לקמבודיה, אסיאן פעל ביחד כדי להגיב.

ב־1992 הקימו אזור סחר חופשי בשם AFTA. AFTA הוא מסגרת שמקלת על סחר בין המדינות.
ב־1997 הייתה משבר כלכלי גדול. זה הראה שהמדינות תלויות אחת בשנייה.

ב־1994 נוסד פורום אזורי כדי לדבר על בעיות ביטחון. ב־1995 נחתמה אמנה שהפכה את האזור לחופשי מנשק גרעיני.

בשנים האחרונות אסיאן רוצה להיות "קהילה" עם שיתוף פעולה כלכלי, ביטחוני וחברתי.

יש שבוחנים את אסיאן ואומרים שהיא לא פועלת חזק מספיק. למשל, היא לא תמיד מצליחה לפתור משברים או זיהום.