איגנורטיו אלנכי

איגנורטיו אלנכּי (מלטינית: Ignoratio elenchi, "התעלמות מהנושא") הוא כשל טיעון מסוג כשלי הסחה, השייך לקבוצת כשלי אי-רלוונטיות (טענות שאינן קשורות למסקנה המבוקשת). בכשל זה מוצג לעתים טיעון שעשוי להיות תקף כשלעצמו, אבל הוא תומך במסקנה שונה מזו שמנסים להוכיח. הכשל נקבע כבר על ידי אריסטו כתקלת השואל כשהוא מנסה להפריך טיעון של המשיב.

כשהכשל נעשה בכוונה קוראים לו "הרינג אדום", ניסיון להסיח ולבלבל בכוונה. לפי הסבר מקובל, הביטוי מתייחס לשימוש במליח מעושן (herrings), שיכול להסיח כלבים מריח המטרה ולהוביל אותם לדרך שגויה. המבנה הטיפוסי של הרינג אדום בדיון הוא כזה: הנושא המקורי נדון, מעלים נושא אחר כדי להסיח, ואז הנושא המקורי נזנח.


פרקליט הגנה: "העבירה המיוחסת, אם בוצעה, אינה פלילית, אך מרשי סבל עינוי דין ממושך בגלל פרטים שוליים." (אין חיבור בין הוכחת חפותו לבין הטענה על יחס לא הוגן).

"מצב העוני החמור מחייב כינון חוק שכר מינימום." (אף שקיימת בעיית עוני, היא לא מוכיחה באופן אוטומטי שחקיקה ספציפית נחוצה).

איגנורטיו אלנכּי (מילה בלטינית) פירושו "התעלמות מהנושא". זה כשל שבו מדברים על משהו אחר במקום לענות על השאלה.

לעיתים עושים את זה בכוונה. קוראים לזה "הרינג אדום". זה שם שמגיע מהסיפור על דג מליח מעושן. אומרים שהוא הסיח כלבים מריח, והוביל אותם לאן שגוי.

איך זה קורה? קודם מדברים על נושא א'. אחר כך מעלים נושא ב' כדי להסיח. לבסוף שוכחים את נושא א'.


פרקליט: "האם הנאשם אשם? לא יודע, אבל הוא סבל יחס קשה כל השנים." (זה לא עונה אם הוא אשם.)

"יש הרבה עוני. לכן חייבים חוק שכר מינימום." (העוני חשוב, אבל הוא לא מוכיח לבד חוק כזה.)