איגנץ בוביס

איגנץ בוביס (1927, 1999) היה אחד המנהיגים הבולטים של יהדות גרמניה לאחר השואה. הוא כיהן כמנהיג הקהילה בפרנקפורט ובמשרה הבכירה ביותר במועצה המרכזית של יהודי גרמניה משנת 1992 עד מותו ב-1999. בנוסף שימש כנשיא הקונגרס היהודי האירופי.

בוביס נולד ב-12 בינואר 1927 בברסלאו (כעת ורוצלב בפולין). משפחתו עברה ב-1935 לעיר דמבלין בפולין. בתקופת הכיבוש הנאצי הוא נדחק לגטו, אזור שבו כפו על יהודים לגור בנפרד, ואמו נפטרה מסרטן לפני כן. ב-1944 נשלח למחנה עבודה בשצ'נסטוחובה; אביו נשלח ב-1942 למחנה ההשמדה טרבלינקה, שם נרצח. גם אחיו ואחותו של בוביס לא שרדו את השואה.

לאחר שחרור המחנה ב-16 בינואר 1945 עבר בוביס לדרזדן והחל לפעול כיזם ועסקן. בשל רדיפה מצד המשטרה החשאית המקומית היגר למערב גרמניה. ב-1956 התיישב בפרנקפורט ועבד בעיקר בנדל"ן ובמקרקעין, שם צבר מעמד והשפעה.

בוביס נכנס לפוליטיקה של הקהילה היהודית. ב-1965 נבחר לוועד המנהל של קהילת פרנקפורט. שימש כיו"ר הקהילה בשנים 1978, 1981 וב-1983, 1999. ב-1977 הצטרף לוועד המנהל של המועצה המרכזית של יהודי גרמניה, היה סגן נשיא ב-1989 ונשיא ב-1992, 1999. בתפקידיו קידם מאבק באנטישמיות (שנאה ליהודים) וחיזק קשרים בין קהילות יהודיות דוברות גרמנית.

במהלך הקריירה הציבורית נודע גם כפעיל פוליטי ממפלגת ה-FDP (המפלגה החופשית-דמוקרטית). בעשור התשעים שקל לרוץ לנשיאות גרמניה אך סירב לבסוף, בטענה שגרמניה עדיין לא מוכנה לנשיא יהודי. ב-1997 נבחר למועצת העיר פרנקפורט, והיה חבר במועצת שידורי סאהה.

הכרה ציבורית לוותה את פעילותו: קיבל את צלב הכבוד הפדרלי מדרגה ראשונה (Bundesverdienstkreuz 1. Klasse) ב-1992, את ה-Große Verdienstkreuz ב-1996 וזכה בפרס דרמשטט ב-1999. ב-1998 נבחר לנשיא הקונגרס היהודי האירופי.

בשנים האחרונות לחייו נוצרו גם חילוקי דעות פומביים, בין השאר באירוע שבו התעמת עם המחזאי מרטין ואלזר. מספר שבועות לפני מותו, כשכבר היה חולה קשות, אמר כי יהודים לא יוכלו לחיות בחופשיות בגרמניה. בעקבות השחתת קברו של קודמו בתפקיד הביע רצון להיקבר בישראל. הוא נפטר ב-13 באוגוסט 1999 והובא לקבורה בישראל לפי צוואתו. בהלוויה השתתפו אישים בכירים מגרמניה. בהנצחתו שונה שמו של גשר בפרנקפורט ל"גשר איגנץ בוביס", ונוסד פרס תקשורת על שמו החל מ-2001. בוביס הותיר אשה ובת אחת.

איגנץ בוביס (1927, 1999) היה מנהיג חשוב של יהודי גרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה. הוא הנהיג את הקהילה בפרנקפורט והיה נשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה.

בוביס נולד ב-1927 בעיר ברסלאו. כשהיה ילד משפחתו עברה לפולין. בזמן המלחמה היוו אותו בגטו, מקום שבו כפו על יהודים לגור בנפרד. אמו נפטרה מחלה. אביו נשלח למחנה טרבלינקה, שהוא מחנה שבו הרגו אנשים, ונרצח שם. גם אחיו ואחותו לא שרדו.

בשנת 1944 בוביס נשלח למחנה עבודה. במחנה עבדו בכפייה. ב-16 בינואר 1945 שוחרר. אחרי המלחמה עבר לדרזדן ואז לברוח מערבה. ב-1956 התיישב בפרנקפורט והשתכלל בעסקים ובנדל"ן.

הוא עזר לנהל קהילת יהודי פרנקפורט והיה יושב־ראש של הקהילה לאורך שנים. ב-1992 הפך לנשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה. הוא נאבק באנטישמיות, שהיא שנאה כלפי יהודים. ב-1998 נבחר גם לנשיא הקונגרס היהודי האירופי.

בוביס קיבל פרסים חשובים מגרמניה. בשנים האחרונות לחייו הוא הרגיש מודאג על העתיד של יהודים בגרמניה. הוא נפטר ב-13 באוגוסט 1999 וקבור בישראל לפי בקשתו. בעיר פרנקפורט יש היום גשר שעל שמו, ויש פרס תקשורת שנקרא על שמו.