אידיליה

אידיליה היא סוגה ספרותית, בדרך כלל שירית, שמתארת חיים פשוטים ושלווים בכפר. המקור המילה ביוונית: אידיליון, "ציור קטן", בדרך כלל של רועים או חקלאים וחיי טבע בעונות השנה.

האידיליה יכולה להופיע בכמה אופנים: פסטורלית, תיאור חיי רועים (פסטורל = קשור לטבע ולרעייה), אפית, תיאור עולם קטן בצורה נשגבת, לירית, ביטוי רגשי אישי, וביקורתית, תיאור ריאלי ושיפוטי. מבחינה צורנית היא מתאפיינת בהתבוננות איטית, בפרטי חיים ונוף.

לעתים מבלבלים בין "אידילי" (שקשור לאידיליה) ל"אידיאלי" (הרצוי שאולי לא קיים). מאז הקלאסיקה האידיליה התפתחה: מחיבורים ריאליסטיים על חיי הכפר לכתיבה ספרותית שמצליחה להעביר גם געגוע לעבר אידילי שלא תמיד היה מושלם במציאות. דוגמאות ידועות הן תיאוקריטוס, "הרמן ודורותיאה" של גתה, שירי אלפרד טניסון ויצירות של תומאס הרדי.

בספרות העברית המודרנית האידיליה הייתה חשובה במיוחד בתקופת התחייה והיישוב. כבר במחזה של הרמח"ל נראו נופכים אידיליים. בשלהי המאה ה-19 יצאה האידיליה "ארץ הפלאות" מאת זאב קפלן (1888). שאול צ'רניחובסקי נחשב לאבי האידיליה העברית; בין יצירותיו המפורסמות ישנן כמה אידיליות קצרות שהשפיעו על דור הכותבים הבא. גם דוד שמעוני ויוצרים אחרים כתבו אידיליות על חיי המקום ועל אנשי המעשה והחלוצים.

האידיליות היו נפוצות ובעלות השפעה חינוכית על הנוער. אחרי השואה נעשה שימוש באידיליה גם כדי להנציח חיי העם היהודי שנחרבו. משנות ה-60 של המאה ה-20 הסוגה נחלשה ונדירה יותר בספרות העברית המודרנית.

אידיליה היא סיפור או שיר על חיים פשוטים בכפר. המילה באה מיוונית. משמעותה "ציור קטן" של טבע ורועים.

האידיליה מתארת חקלאים, רועים ונופים יפהפיים. היא יכולה להיות שמחה, רגועה או גם להראות קשיים. יש סוגים שונים: תיאורים של טבע, שירים מלאי רגש, או סיפורים שמבקרים את העיר.

יש לה דוגמאות ישנות, כמו תיאוקריטוס, וגוטה ויצירות של טניסון והרדי.

בספרות העברית החדשה האידיליה הייתה חשובה. צ'רניחובסקי כתב אידיליות מפורסמות. גם משוררים עבריים אחרים כתבו על חיי הארץ והחווה. אחרי השואה כמה כתבים השתמשו באידיליה כדי לזכור את חיי היהודים שנעלמו. מאז שנות ה-60 האידיליה נכתבת פחות.