איוואן איליץ'

איוואן איליץ (1926, 2002) היה פילוסוף (אדם שחוקר רעיונות וקונספטים) ואנרכיסט (מישהו שבוחן ומבקר סמכויות ושלטון) ממוצא קרואטי ויהודי. הוא זכה לפרסום בשנות ה־70 הודות למסות ביקורתיות על מוסדות החברה המודרנית. איליץ' כתב על חינוך, רפואה, עבודה, התפתחות כלכלית ומגדר.

איליץ' נולד בוינה. למד היסטולוגיה (מחקר רקמות) וקריסטלוגרפיה (חקר מבנים גבישיים) בפירנצה. בין 1942 ל־1946 למד תאולוגיה ופילוסוף באוניברסיטה האפיפיורית הגרגוריאנית, ועבודת הדוקטורט שלו עסקה בהיסטוריון ארנולד טוינבי.
בשנות ה־50 רצה לשמש כעוזר כומר בניו יורק. ב־1956 מונה לסגן רקטור באוניברסיטת פוארטו ריקו, שם עבד עם אוורט רימר על תפקידם כמנהיגים חינוכיים.

בשנת 1961 ייסד בקורנאבאקה, מקסיקו, את המרכז הבין־תרבותי לתיעוד (CIDOC), מרכז מחקר שהציע קורסי שפה למיסיונרים. איליץ' ביקש שמתנדבים ילמדו לזהות עצמם כתיירים ואורחים, ולא כמצילי תרבויות. הוא ביקר את מעורבות הוותיקן בהתפתחות במדינות עניות, ותיאר את פעולות ההתפתחות כתהליך של הגמוניה תעשייתית.
לאחר עימותים עם הוותיקן והחשש מההתמסדות של המרכז, סגר איליץ' את CIDOC ב־1976. הוא פרש מהכמורה בסוף שנות ה־60 והעביר את זמנו בין ארצות הברית, מקסיקו וגרמניה. בשנותיו האחרונות לימד פילוסופיה באוניברסיטת ברמן.

בסוף חייו סבל מגידול סרטני בפנים. מאחר שהאמין בביקורת על הרפואה המקצועית, טיפל בחלק מההיבטים בשיטות מסורתיות והקל על הכאב בעישון אופיום. הוא נמנע מניתוח שעלה בו חשש לאבד דיבור.

ספרו המוכר ביותר הוא "ביטול בית הספר" (1971). הספר מותח ביקורת על מערכת החינוך הממוסדת וטוען שיש לבחון דרכים אלטרנטיביות ללמידה. איליץ' טען כי בתי הספר יוצרים חוסר שוויון, מונופול למידה, ופאסיביות בלומד. הוא ראה בבתי הספר כלי שמשמר את מבנה החברה הקפיטליסטית והציע חינוך מבוזר וחברתי יותר.

בספר "נמסיס רפואי" (1975), שנודע גם כהגבלת הרפואה, איליץ' ביקר את הרפואה המערבית. הוא הזהיר מפני מדיקליזציה (הפיכת אירועי חיים לבעיות רפואיות) של לידה ומוות. לדידו, לעיתים טיפול רפואי גרם יותר נזק מתועלת. הוא הרחיב את ההבנה הציבורית לרעיון של מחלה יאטרוגנית (מחלה שנגרמת על ידי טיפול רפואי), רעיון שהוצג עוד על ידי פלורנס נייטינגייל במאה ה־19.

איוואן איליץ (1926, 2002) היה פילוסוף (אדם שחושב על רעיונות חשובים). הוא בא ממשפחה קרואטית ויהודית. בשנות ה־70 כתב ספרים שהציתו שיח על חינוך ורפואה.

איליץ' נולד בוינה ולמד מדעים ודת. הוא הקים ב־1961 מרכז למידה בקורנאבאקה במקסיקו. שם לימדו שפות למיסיונרים (אנשים שנשלחו לעזור דתית). הוא רצה שהם יראו את עצמם כאורחים, לא כמושיבים את העולם.
בעקבות חילוקי דעות עם הוותיקן, סגר את המרכז ב־1976. הוא פרש מסידור הכמורה בסוף שנות ה־60 ולמד והדריך במקומות שונים בעולם.

בספרו "ביטול בית הספר" (1971), איליץ' טען שבתי ספר לא עושים תמיד טוב. הוא אמר שהמוסד הזה יכול ליצור חוסר שוויון ולגרום לתלמידים להיות תלויים וסבלניים. הוא הציע דרכים חדשות ללמוד בקהילות.

בספר "נמסיס רפואי" (1975) הוא הזהיר שרפואה מודרנית יכולה לפעמים להזיק. הוא הרחיב את המושג של מחלות שנגרמות מטיפול רפואי. הרעיון הזה הועלה עוד בזמנים הקודמים על ידי פלורנס נייטינגייל (אחות מפורסמת).