קובה

קובה היא מדינת אי בצפון האיים הקריביים, בין הים הקריבי, מפרץ מקסיקו והאוקיינוס האטלנטי. מצפון לה נמצאים ארצות הברית ואיי בהאמה. במדרום-מזרח שוכנת מול האיטי והמפרץ שבו נמצא בסיס גואנטנמו הוא מובלעת אמריקאית.

ראשוני התושבים היו בני הגואנחטביי, הסיבוניי והטאינו. קולומבוס הגיע לקובה ב-1492, והספרדים כיבשו אותה ב-1511. במהלך התקופה הקולוניאלית הושפעו החברה והתרבות מקונפליקט בין הילידים, הספרדים ועבדים מאפריקה.

הספרדים ייסדו את הכלכלה על טבק וסוכר. בשנים שלאחר מכן הגיעו לקובה גם עבדים אפריקאים ומהגרים מצרפת ומאירופה. העמים התערבבו תרבותית ואתנית.

במאה ה-19 פרצו מרידות ולעיתים מלחמות אל מול השלטון הספרדי. לאחר מלחמת ארצות הברית, ספרד ב-1898 הסתיים השלטון הספרדי, וארצות הברית שלטה זמנית עד להכרזת עצמאות ב-1902.

המאה ה-20 התאפיינה בחוסר יציבות פוליטי ובהשפעה אמריקאית. ב-1959 עלה פידל קסטרו לשלטון בעקבות המהפכה. מאז פועלת בקובה מערכת חד-מפלגתית קומוניסטית. ארצות הברית הטילה אמברגו (איסור סחר) והיחסים היו מתוחים, עם אירועים כמו פלישת מפרץ החזירים ומשבר הטילים.

לאחר קריסת ברית המועצות נפגעה כלכלת קובה קשות. המדינה פתחה בהדרגה את המשק לתיירות ולהשקעות זרות, מה ששיפר במידה מסוימת את המצב. ב-2015 חודשו קשרים דיפלומטיים עם ארצות הברית, אך מתיחות חודשה בתקופת ממשל טראמפ. ב-2018 נבחר מיגל דיאס-קאנל לנשיא.

בקובה שולטת המפלגה הקומוניסטית כמפלגה חוקית יחידה. הרשויות כוללות אספה לאומית של כוח העם, מועצת המדינה ומועצת השרים. האספה הלאומית היא הרשות המחוקקת ומונה כ-609 חברים, הנבחרים אחת לחמש שנים.

יו"ר מועצת המדינה משמש גם כראש המדינה וכיו"ר מועצת השרים. תפקידים אלה נקבעו בחוקה מ-1976. מיגל דיאס-קאנל עומד כיום בראש המדינה.

מערכת המשפט כוללת בתי משפט עירוניים, מחוזיים ובית המשפט העליון העממי. שיפוט מבוסס על מסורת ספרדית ושינויים מבניים לאחר המהפכה.

הכלכלה הקובנית מנוהלת ברובה על ידי המדינה, עם גידול מסוים במגזר הפרטי. לפני קריסת ברית המועצות קבלה קובה סיוע נרחב. עם הפסקת הסיוע בשנות ה-90 פרץ משבר כלכלי קשה. מאז ניתנו רישיונות מוגבלים לכלכלה פרטית ולעידוד תיירות.

סוכר וטבק היו בעבר מוצרי הייצוא המרכזיים. כיום היצוא כולל גם ניקל, טבק, מוצרים רפואיים ופירות. ונצואלה סיפקה עזרה אנרגטית בשנים האחרונות, והיתה לה השפעה על הכלכלה.

ראול קסטרו, שנכנס לתפקיד ב-2008, הביא לשינויים מדודים: אפשרויות לרכישת דירות שמושכרות מהמדינה, שימוש בטלפונים סלולריים ובמחשבים, והגמשת חלק מהכללים הכלכליים.

בקיץ 2021 היו הפגנות נגד המשטר, שדוכאו. בשנת 2024, בעקבות משבר כלכלי שנחסם בחלקו בקורונה וסנקציות, נרשמו מחסורים במזון, דלק ותרופות. כ-400,000 מהגרים עזבו את קובה לארצות הברית, והחלה גלי מחאות נדירים במדינה.

שטחה של קובה הוא כ-110,860 קמ"ר. האי קובה הוא הגדול שבאיים, אורכו כ-1,199 ק"מ. הפסגה הגבוהה היא פיקו טורקינו בגובה 2,005 מ'. גבול יבשתי קיים רק עם מובלעת גואנטנמו.

לקובה מאגרים גדולים של ניקל וקובלט. ב-2006 החלו חיפושי נפט וגז במים הטריטוריאליים שלה.

האקלימטרופי ולח, עם עונה גשומה בין מאי לאוקטובר. קובה רגישה להוריקנים, בעיקר בספטמבר, אוקטובר.

בקובה יש אלפי מיני צמחים, רבים אנדמיים (ייחודיים לאי). יערות פחתו משמעותית במאה ה-20. העץ המוכר הוא דקל רוסטויניה, והפרח הלאומי הוא המריפוסה הלבנה. העופות כוללים את הטרוגון הקובני, הציפור הלאומית.

אוכלוסייתה מוערכת ב-2022 בכ-11,008,112 תושבים. הוואנה היא העיר הגדולה ביותר, עם כ-2.149 מיליון תושבים. תוחלת החיים מוערכת בכ-79.64 שנים, מהגבוהות באמריקה הלטינית.

אוכלוסיית קובה מורכבת ממוצאים שונים: לבנים (כ-65%), מולאטים ושחורים. מקור רוב הלבנים הוא בספרד. נוכחות אפריקאית נובעת מגלי העבדות.

לפני המהפכה חיו בקובה אלפי יהודים; היום נותרו כ-1,500 יהודים, בעיקר בהוואנה ובסנטיאגו דה קובה.

התרבות הקובנית משקפת השפעות אינדיאניות, ספרדיות, אפריקאיות ואמריקאיות. המוזיקה הקובנית השפיעה על סגנונות בעולם.

הסון הקובני משלב גיטרה ספרדית וקצבים אפריקאיים. סגנונות חשובים: סון, ממבו, גוואחירה וסלסה. השיר "צ'אן צ'אן" ודוגמאות נוספות מדגישים את המסורת.

הספרות הקובנית עסקה בעבדות ובמאבק לעצמאות. הקולנוע המקומי התחזק לאחר המהפכה; סרטים בולטים כוללים "תותים ושוקולד" ו"בואנה ויסטה סושיאל קלאב". באמנות יש שילוב של מסורות אירופאיות ואפריקאיות.

בייסבול הוא הספורט הפופולרי בקובה. המדינה הצליחה מאוד באולימפיאדות, בעיקר באיגרוף, ג'ודו ואתלטיקה.

החינוך ציבורי וממומן על ידי המדינה. שיעור האנאלפביתות צנח לאחר המהפכה, והחינוך חובה בין גיל 6 ל-15 או 16. קיימות כ-47 אוניברסיטאות, כולל אוניברסיטת הוואנה מ-1728.

קובה היא אי גדול בים הקריבי. הבירה שלה היא הוואנה. ליד קובה נמצאות ארצות הברית והבהאמה.

לפני שהגיעו האירופאים גרו בקובה עמים מקומיים. בשנת 1492 הגיע קולומבוס. הספרדים שלטו במשך מאות שנים.

הספרדים הביאו חקלאות של סוכר וטבק. רבים מעמי אפריקה הובאו כעבדים.

הקובנים רצו עצמאות. לאחר מלחמה ארוכה, הספרדים עזבו בסוף המאה ה-19.

בשנת 1959 עלה פידל קסטרו לשלטון. הוא הקים משטר קומוניסטי (משטר שבו המדינה שולטת בכלכלה). ארצות הברית הטילה אמברגו, כלומר איסור סחר.

בקובה יש מפלגה אחת, המפלגה הקומוניסטית. יש אספה שמקבלת החלטות.

קובה היתה ידועה בייצוא סוכר וטבק. היום המדינה מנהלת את רוב הכלכלה, ויש קצת עסקים פרטיים ותיירות.

בשנים האחרונות היו הפגנות בקובה. ב-2024 היה משבר כלכלי גדול. היו מחסורים במזון, דלק ותרופות.

שטח קובה כ-110,860 קמ"ר. האי ארוך ורוב האוכלוסייה חיה בערים.

בקובה חם ולח. יש גשמים במיוחד בין מאי לאוקטובר. גם הוריקנים עלולים לפגוע באי.

בקובה יש הרבה צמחים ובעלי חיים שאינם נמצאים במקום אחר. הציפור הלאומית היא הטרוגון הקובני, צבעה כחול, לבן ואדום.

אוכלוסיית קובה כ-11 מיליון תושבים. הוואנה היא העיר הגדולה ביותר.

המוזיקה הקובנית זמרת וריקודית. סגנונות חשובים הם סון, ממבו וסלסה. גם הבייסבול מאוד פופולרי.

בקובה יש חינוך חינם. לפני המהפכה היו רבים שאינם יודעים לקרוא. מאז שיעור האנאלפביתות ירד מאוד.