איוואן פרנקו

איוואן פרנקו (1856, 1916) היה סופר ומשורר לאומי אוקראיני. הוא נחשב לאחד ממייסדי הספרות האוקראינית המודרנית, יחד עם טאראס שבצ'נקו. פרנקו היה גם פעיל פוליטי בגליציה, ובתקופה מסוימת השתתף בתנועה הסוציאליסטית.

נולד בכפר נהויביצ'י ליד דרוהוביץ', אז באוסטרו‑הונגריה. משפחתו הייתה חלשה כלכלית; אביו, נפח ממוצא גרמני, נפטר צעיר, וכך גם אמו. בילדותו סבל מהשפלה מצד ילדים ממשפחות עשירות. כבר בבית הספר החל לכתוב באוקראינית.

ב‑1875 החל ללמוד באוניברסיטת לבוב, בפקולטה לשפה ולספרות אוקראינית. הוא הצטרף לקבוצה בשם מוסקבופילים, שהעריכה את התרבות הרוסית. כעורך וככותב בעיתון הקבוצה התחיל לפרסם את שיריו וסיפוריו. פעילותו הפוליטית הובילה למעצר ב‑1877; ישב בכלא כשמונה־תשעה חודשים אך המשיך לכתוב על אי‑הצדק החברתי.

הוא הוחרם על ידי קבוצות שונות וסיים את לימודיו רק אחרי כ־15 שנים. נעצר שוב בשנות ה‑80 וה‑90 של המאה ה‑19. חוויותיו בכלא השפיעו על יצירתו; כתב סיפורים על אסירים ועל מצוקות חברתיות. ב‑1881 חזר לכפרו וכתב את הרומן ההיסטורי "זכר ברקוט" על פלישות הטטרים, שהגביר את תהילתו. הוא גם תרגם את פאוסט של גתה ויצירות של היינה.

ב‑1886 נשא לאישה את אולגה חורונז'ינסקיה. בשנות ה‑90 הקים מפלגות פוליטיות שונות, נבחר כמועמד לפרלמנט האוסטרי אך לא זכה. ב‑1891 למד בצ'רנוביץ וסיים תואר בווינה. ב‑1894 מונה למרצה בלבוב, אך לא קיבל את ראשות המחלקה. ב‑1898 פרסם מאמרים ביקורתיים נגד מרקס ואנגלס, וטען שהם מפתחים רעיונות שמחמירים את השנאה בין המעמדות.

לאחר פילוג פוליטי ב‑1899 הקים את המפלגה הלאומית‑דמוקרטית ופעל בה עד 1904. תלמידיו רכשו עבורו בית ב‑1902; הבית הפך אחר כך למוזיאון. ב‑1914 פרסם כמה קובצי סיפורים. פרנקו מת בעוני ב‑1916 וקבור בבית הקברות ליצ'קיבסקי בלבוב.

למרות הרדיפה בחייו, זכה פרנקו לתהילה לאחר מותו. דיוקנו מופיע על שטר של 20 הריבניה. רבים מהרחובות ברחבי אוקראינה נקראו על שמו, וגם העיר איוואנו‑פרנקיבסק נושאת את שמו.

איוואן פרנקו חי מ‑1856 עד 1916. הוא היה סופר ומשורר חשוב באוקראינה. הוא כתב שירים וסיפורים.

נולד בכפר קטן בשם נהויביצ'י. משפחתו הייתה עני́ה והוריו מתו מוקדם. בבית הספר התחיל לכתוב בשפה האוקראינית.

למד באוניברסיטה של לבוב. אוניברסיטה = בית ספר גבוה ללימודים. הוא הצטרף לקבוצה שאהבה את התרבות הרוסית. בגלל הדעות שלו עצרו אותו בכלא ב‑1877. בכלא ראה עוולות וכתב על כך סיפורים.

הוא כתב רומן היסטורי בשם "זכר ברקוט" על פלישות טטרים. תרגם גם את פאוסט של גתה. ב‑1886 התחתן עם אולגה. תלמידיו עזרו לו וקנו לו בית.

פרנקו עמד בראש קבוצות פוליטיות ונלחם על רעיונות חברתיים. ב‑1916 הוא מת בעוני וקברו אותו בלבוב.

אחרי מותו הפך לפרסום חשוב באוקראינה. תמונתו על שטר של 20 הריבניה. העיר איוואנו‑פרנקיבסק וקווים רבים נקראו על שמו.