איזדורה דאנקן

איזדורה אנג'לה דאנקן (26 במאי 1877 או 27 במאי 1878, 14 בספטמבר 1927) הייתה רקדנית אמריקאית שהשפיעה מאוד על המחול המודרני.

נולדה בסן פרנסיסקו וגדלה במשפחה שהתרסקה כלכלית אחרי כמה שנים. הוריה התגרשו והאם, שהייתה מוזיקאית, דאגה לחינוך תרבותי-אמנותי. בילדותה למדה בלט ולעתים עמדה על קצות האצבעות בנעלי פוינט (נעלי בלט עם חיזוק לאצבעות כדי לעמוד עליהן), אך התחילה להרגיש שהפוינט והתנועות של הבלט אינם טבעיים.

בשנת 1896 הצטרפה ללהקה של אוגוסטין דיילי בניו יורק. שם קיבלה תפקידים בפנטומימה (מחזה ללא דיבור באמצעות תנועה) וסולואים, אבל לא הצליחה לבטא את עצמה והתקשתה עם הסגנון שם. היא עזבה והופיעה בבארים ובסלונים כדי לפרנס את עצמה.

איזדורה נסעה ללונדון, ובמוזיאון הבריטי ראתה ציורים על כדים של אנשים דו-ממדיים. התנועות הפשוטות והחופשיות שראתה שכנעו אותה לשחרר את הגוף ולהתרחק ממחול נוקשה.

בהמשך בילתה באיטליה, וקראה את "הולדת הטרגדיה" של ניטשה. בספר דובר על מתחים בין תבונה לבין תשוקה. רעיונות אלו תרמו לחשיבה שלה על אמנות ותנועה.

ב-1905 הגיעה לסנקט פטרבורג ברוסיה ופגשה אמנים חשובים כמו סרגיי דיאגילב, אנה פבלובה ווואצלב ניז'ינסקי. למרות ששלט שם הבלט הקלאסי, היא התקבלה בחום. חלק מהאמנים החלו לרקוד יחפים בעקבותיה.

היא חזרה לפריז והושפעה מהפסל אוגוסט רודן. רודן העמיד את היופי כמשהו פנימי ביצירה, ולא רק חיצוני. מחשבה זו חיזקה את הגישה של איזדורה שמחול צריך לבטא אישיות ותשוקה פנימית.

בשנת 1909 פתחה בית ספר בברלין, שמשך תלמידים במשך כמה שנים. היא עודדה את התלמידים ליצור תנועות משלהם ולחזור לתנועות בסיסיות של האדם, כמו הליכה וקפיצה. השיעורים היו פתוחים ולא מסודרים, ולכן נשאר תיעוד מועט על היצירות שלה.

ב-1913 אירעה טרגדיה כששני ילדיה טבעו בנהר הסן בצרפת לאחר שהמכונית שהיו בה גלשה למים. לאחר התאונה היא התאשפזה והחלימה זמן מה באיים ובאיטליה. בשנת 1914 נולד לה ילד שנפטר זמן קצר אחרי הלידה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה חזרה לרוסיה והקימה שם אקדמיה למחול. אחר כך חזרה לארצות הברית ונאמה בעד הקומוניזם.

איזדורה שברה מוסכמות חברתיות. היא הייתה ביסקסואלית (נמשכת לשני המינים), אתאיסטית (לא דתית), ותמכה בקומוניזם. תמיכתה הפוליטית גרמה לה לאבד זמנית את האזרחות האמריקאית בשנות ה־20.

היו לה שני ילדים ממערכות יחסים לא נשואיות: דירדרה ביאטריס, שנולדה ב־1906 והייתה בתו של גורדון קרייג, ופטריק, שנולד ב־1 במאי 1910 והיה בנו של פריס סינגר. שניהם טבעו ב־1913. ב־1922 נישאה למשורר הרוסי סרגיי יסנין, והוא התאבד ב־1925. היא גם נהגה בקשר קרוב עם המשוררת מרסדס דה אקוסטה.

ב־1927 נהרגה בתאונת דרכים בניס, כאשר צעיף שלה נתפס בגלגל מכונה.

איזדורה נחשבת לנקודת מפנה במחול המודרני. היא התנגדתה לבלט הקלאסי שלמדה בו חוקים נוקשים, וטענה שהמחול חייב לשקף טבע ונשימה ולא רק פוזות.

היא רקדה לעיתים יחפה, החליפה שמלות נוקשות בטוניקות קלות, ושמה דגש על המשקל והזרימה של הגוף. כאישה ואמנית, התעקשה שהמחול יהיה ביטוי פנימי של היוצרת. היא כיהנה גם ככוריאוגרפית של עצמה, זו שתמצת ומעצבת את התנועות והיצירה.

בשנת 1968 הופק עליה סרט בכיכובה של ונסה רדגרייב.

איזדורה דאנקן (1877 או 1878, 1927) הייתה רקדנית אמריקאית חשובה.

היא נולדה בסן פרנסיסקו וגדלה במשפחה מוסיקלית. כשהייתה ילדה למדה בלט. בלט זה סוג של ריקוד עם תנועות מדויקות. היא עמדה גם על קצות האצבעות בנעלי פוינט. פוינט זו נעל מיוחדת שעוזרת לעמוד על האצבעות.

איזדורה הרגישה שהבלט לא טבעי. היא רצתה לרקוד חופשי ולהיות קרובה לרצפה.

היא נסעה לאירופה וראתה אמנות עתיקה שהשפיעה עליה. באיטליה קראה ספר על רעיונות של תבונה ותשוקה. ברוסיה הכרתי אנשים חשובים מעולם המחול. שם החלו גם להרגיש ברעיונות שלה.

היא פתחה בית ספר בברלין. שם לימדה תנועות פשוטות כמו הליכה וקפיצה. השיעורים היו חופשיים ויצירתיים.

ב־1913 אירעה אסון: שני ילדיה טבעו בנהר אחרי שמכונית שבה היו גלשה למים. זה פגע בה מאוד.

במהלך המלחמה היא חזרה לרוסיה והקימה שם מקום ללימוד ריקוד. אחר כך חזרה לאמריקה ודיברה על רעיונות פוליטיים.

איזדורה חיה אחרת ממה שציפו אז. היא אהבה נשים וגברים. היא לא האמינה באלוהים. היא נישאה לשניים לחיים קצרים ויצרה קשרים רבים.

היא מתה ב־1927 בתאונה בניס, כשצעיף שלה נקלע בגלגלי מכונית.

איזדורה שינתה את הדרך שרוקדים. היא רקדה לעיתים יחפה. היא לבשה טוניקות חופשיות ולא שמלות נוקשות. היא אמרה שריקוד צריך לבוא מהרגש הפנימי.

היא עזרה למחול להפוך לחופשי ורגשי יותר.