איזמיר

איזמיר (בטורקית: İzmir; ביוונית: Σμύρνη, סמירנה) היא העיר הנמל הראשית של טורקיה בחלקה האסייתי. היא בירת הנפה הקרויה על שמה ומחוז הים האגאי. לעיר יש מעמד של עיר מטרופוליטנית (Büyükşehir, עיר גדולה הכוללת את המרכז והפרברים). לפי אומדן רשמי לשנת 2023, אוכלוסייתה כ-4.48 מיליון תושבים, והיא העיר השלישית בגודלה בטורקיה אחרי איסטנבול ואנקרה. העיר שוכנת על מפרץ איזמיר, שלוחה של הים האגאי.

איזמיר נקראה בעבר סמירנה והייתה אחת הערים הקדומות באסיה הקטנה. היוונים בנו שם אקרופוליס (אקרופוליס, מצודה עם מקדשים) על גבעת פאגוס, אך מרבית השרידים שלהם כמעט לא נשארו. לפי המסורת, המשורר היווני הומרוס נולד שם.

העיר חרבה בסוף המאה ה-6 לפני הספירה, ושוקמה בסוף המאה ה-4 לפני הספירה בידי אלכסנדר מוקדון. בתקופה ההיא היא נחשבה לעיר מפוארת.

בשנת 1424 נכבשה איזמיר והפכה לחלק מהאימפריה העות'מאנית. לאורך השנים חיו בה טורקים ובעלי מיעוטים כמו יוונים, ארמנים ויהודים. היוונים היוו רוב משמעותי בעיר, ולעתים היו מתחים בין הקבוצות השונות.

לאחר מלחמת העולם הראשונה נכבשה איזמיר על ידי כוחות יוונים ב-1919, והתביעות על האזור אף הוצגו בהסכם סוור (1920). אטאטורק כבש את העיר בחזרה ב-1922. חלק גדול מהעיר נשרף ורבבות אזרחים יוונים ברחו. ב-1923 הוסכמה הריבונות הטורקית בהסכם לוזאן (הסכם, הסכמה בין מדינות). בעקבות הסכם חילופי אוכלוסיות בין יוון וטורקיה, רוב היוונים עזבו את העיר.

בשנת 2020 נפגעה איזמיר מרעידת אדמה בים האגאי. רעידת האדמה גרמה לנפגעים ולעתים לקריסת בניינים רבים.

קהילת היהודים באיזמיר הייתה אחת מהחשובות באימפריה העות'מאנית מאז המאה ה-17. בשיאה, באמצע המאה ה-19, חיו בעיר כ-40,000 יהודים. נוכחות יהודית קדומה מוזכרת בתקופות שונות, אך בתקופת הביזנטים ובמאה ה-15 לא הייתה קהילה משמעותית. בתחילת המאה ה-17, עם צמיחת המסחר, התחברה קהילה חדשה; רבים מהם היו צאצאים לגולי ספרד ומגיעים מסלוניקי ואיסטנבול.

בראש הקהילה עמדו רבנים בולטים, כמו ר' יוסף איסקפה ור' חיים בנבנישתי במאה ה-17, ור' רפאל יוסף חזן במאה ה-18. אחד המובילים בתורם היה רבי חיים פלאג'י, מגדולי חכמי ספרד במאות האחרונות.

הקהילה נהנתה מאוטונומיה דתית יחסית. ב-1657 נוסד בעיר בית דפוס עברי. באמצע המאה ה-19 הופיעו עיתונים יהודיים; ב-1845 יצא לאור העיתון הפעם לאדינו "פואירטאס דיל אוריינטי" בעריכת רפאל עוזיאל. עד אמצע המאה ה-20 יצאו באיזמיר קרוב ל-600 ספרים בעברית ובלאדינו.

שבתי צבי, משיח שקר בן המאה ה-17, נולד בעיר והיו לו חסידים רבים. במאה ה-19 החלה הקהילה להתמעט, ותהליך זה הורע אחרי המלחמות ופגע באנשים ובבתים. לאחר קום מדינת ישראל עלו משם כ-10,000 יהודים.

כיום מונה הקהילה באיזמיר כ-2,000 אנשים.

איזמיר היא עיר נמל גדולה בטורקיה בחלק האסייתי שלה. היא בירת מחוז הים האגאי. יש בה כ-4.48 מיליון תושבים (2023). איזמיר נמצאת על מפרץ שנפתח אל הים האגאי.

לפי המסורת, המשורר הומרוס נולד בעיר שנקראה פעם סמירנה. היו שם גם אקרופוליס. אקרופוליס הוא מצודה על גבעה עם מקדשים.

העיר הוקמה מחדש בידי אלכסנדר מוקדון לפני זמן רב. ב-1424 נכבשה העיר על ידי האימפריה העות'מאנית. אחרי מלחמות בתחילת המאה ה-20, אטאטורק כבש את העיר ב-1922. חלק גדול מהעיר נשרף ואנשים ברחו. ב-1923 הוסכמה שהעיר שייכת לטורקיה.

בשנת 2020 הייתה רעידת אדמה בים האגאי. רעידת האדמה פגעה באנשים ובבניינים.

הקהילה היהודית באיזמיר חזקה מאז המאה ה-17. באמצע המאה ה-19 חיו שם כ-40,000 יהודים. רבים הגרו לשם לאחר גלי גולים מספרד. בעיר היו רבנים חשובים ובית דפוס עברי מ-1657.

ב-1845 הופיע בעיר עיתון לאדינו ראשון בשם "פואירטאס דיל אוריינטי". עד אמצע המאה ה-20 הודפסו שם מאות ספרים בעברית ובלאדינו.

שבתי צבי, אדם שנחשב למשיח שקר במאה ה-17, נולד שם. במאה ה-19 הקהילה התמעטה. אחרי שקמה מדינת ישראל עלו משם כ-10,000 יהודים.

כיום חיים באיזמיר כ-2,000 יהודים.