יהדות הולנד

נכון ל-2022 חיו בהולנד בין 30,000 ל-50,000 יהודים, כ-0.3% מאוכלוסיית המדינה.

ראשוני היהודים הגיעו כנראה כבר בתקופת הכיבוש הרומי. יש תיעוד מהמאה ה-12 שמדבר על רדיפות וגירושים. בשנת 1350 הוצגה עלילה שהאשימה יהודים בהפצת המגפה (המוות השחור), וזה הוביל לעקירה: במשך כמעט 200 שנה כמעט לא חיו יהודים בהולנד, עד סוף מלחמת שמונים השנים בסוף המאה ה-16.

משלהי המאה ה-16 החלו להגיע אנוסים (יהודים שנאלצו להראות כנוצרים) מאגן הים התיכון. איחוד ערי הולנד של 1579 העניק חירות דתית יחסית, וזה אפשר ליהודים ולמרנים (אנשים ששבו ליהדות) להקים קהילות ולהתארגן. במאה ה-17 נוצרו קהילות גדולות באמסטרדם, רוטרדם, אלקמאר והארלם. באמסטרדם הוקם דפוס עברי על ידי מנשה בן ישראל בשנת 1626, והעיר הפכה למרכז תרבות ולימוד יהודי.

לאחר מכן הגיעו גם יהודים אשכנזים מגרמניה ופולין, והקהילה הראשונה שלהם נוסדה ב-1635. למרות מגבלות חוקיות, יהודים פרחו כלכלית בתחומים כמו היהלומים ובמסחר, וחלקם החזיקו מניות בחברת הודו המזרחית ההולנדית.

באותה תקופה נוצרו גם מתחים פנימיים. הסובלנות ההולנדית אפשרה רעיונות חופשיים, וחלקים מהקהילה נטו למחשבות משיחיות או פילוסופיות שנחשבו כפירות על ידי הממסד הדתי.

ב-1657 הכריז הסטאדהאודר וילם השני שיהודים הם נתינים בעלי זכויות שוות, אך עדיין היו חסמים מעשיים כמו הצורך בשבועה נוצרית להצטרפות לגילדות ומניעת מינוי למשרות ציבוריות.

באופן כללי המצב הידרדר במאה ה-18, חלק גדול מהקהילה התדרדר כלכלית, והגיעה תלות בסיוע הקהילה. ב-1796 הוכר שוויון זכויות ליהודים. בשנות ה-1800 המוקדמות התפתחו פעילות תרבותית, מקצועית וחינוכית, אם כי מערכת החינוך היהודית לא כיסתה את כלל הילדים.

במאה ה-19 גדלו השפעות התנועות הציוניות והחרדיות, והיו מנהיגים בולטים כמו הרב ירמיה שמואל הילסום.

לפני מלחמת העולם השנייה היו כ-140,000 יהודים בהולנד, ועוד כ-30,000 פליטים מגרמניה. לאחר כיבוש גרמניה ב-10 במאי 1940, הוטלו הגבלות ושלטונות הנאצים החלו ברדיפה. רבים נשלחו למחנות ריכוז ומחנות השמדה; חלק מההולנדים שיתפו פעולה, אך אחרים סייעו והצילו יהודים. הערכות מדברות על כ-16,000 יהודים שניצלו בעזרת מסירת נפש של אזרחים. בסך הכל נספו כ-104,800 יהודים הולנדים, שיעור גבוה יותר מאשר ברוב מדינות מערב אירופה.

הערכות לגבי מספר היהודים משתנות: במידה שמרנית נאמרו כ-26,500 ב-2005, והערכות אחרות מדברות על 40,000, 45,000, כולל כ-10,000 יורדים מישראל. רוב היהודים בהולנד אינם משויכים לקהילות רשמיות.

הקהילות מאורגנות בעיקר בשני זרמים: אורתודוקסים וליברלים. במאה ה-21 צצו גם קהילות קונסרבטיביות וליברליות חדשות, כמו קהילת בית החידוש באמסטרדם. הזרם הליברלי בהולנד בדרך כלל שמרני יותר מאשר ההשקפה הרפורמית העולמית, ועדיין יש קהילות רפורמיות שמגבילות את תפקידי הנשים בטקסים דתיים.

בהולנד חיים היום בין 30,000 ל-50,000 יהודים. זהו חלק קטן מהעם ההולנדי.

יהודים היו בהולנד כבר מזמן. במאה ה-14 האשימו אותם בהפצת המגפה (המגפה פירושה מחלה גדולה). בגלל זה גירשו אותם וכמעט לא הייתם שם במשך כ-200 שנה.

בסוף המאה ה-16 הגיעו אנוסים (אנוס זה יהודי שהיה צריך להראות כנוצרי). אחרי שחירות הדת גדלה, הם יכלו לחזור ולחיות כיהודים. במאה ה-17 הוקמו קהילות באמסטרדם ורוטרדם.

אמסטרדם הפכה למרכז חשוב לתרבות יהודית. נבנה דפוס עברי ב-1626. יש גם יהודים מאירופה המזרחית שהגיעו אחרי כן.

לפני מלחמת העולם השנייה היו בהולנד כ-140,000 יהודים ועוד 30,000 פליטים. בזמן המלחמה כיבשו הנאצים את הולנד. רבים נשלחו למחנות והשאר ניסו להסתתר. יש אנשים שהצילו יהודים; בערך 16,000 ניצלו בעזרת אחרים. אבל כ-104,800 יהודים הושמדו במהלך המלחמה. השיעור היה גבוה מאוד.

היום יש כמה אלפים עד כמה עשרות אלפי יהודים. רובם לא משתייכים לקהילה רשמית. יש שני זרמים גדולים: אורתודוקסים (אורתודוקסיים - שומרי מסורת) וליברלים (ליברלים - גישה פתוחה יותר). גם הופיעו קהילות חדשות שאינן בדיוק כמו הקהילות הישנות.