אייזק ברוק

אייזק ברוק (6.10.1769, 13.10.1812) היה מייג'ור גנרל (דרגה בכירה בצבא הבריטי) שזכה לתהילה על פיקודו והפעלתו בצפון אמריקה. הוא נודע בכישוריו האסטרטגיים ובהגנה על הקולוניות הבריטיות בקנדה, ובעקבות פעולותיו קיבל תואר אבירות והוכתר כ"גיבור קנדה העילית".

ברוק נולד בסנט פיטר פורט, גרנזי, והיה הילד השמיני במשפחה מהמעמד הבינוני. כבר בילדותו בלט בגובהו, בכושרו הגופני ובכישורי השחייה והאיגרוף. הוא למד ברצינות ובחר בקריירה צבאית בעקבות אביו ואחיו.

ברוק החל את שירותו ב-1785 כנציג זוטר (ensign) בחטיבת רגלים. עלה לדרגות במהירות והשתתף במבצעים שונים באירופה ובים. בקרבות מול צרפת נפצע מירי מוסקט בצוואר, ובמהלך הקרב בקופנהגן (1801) היה עד לפעולותיו של אדמירל נלסון. ב-1802 נשלח עם רגימנט 49 לקנדה.

בקנדה נתקל ברוק בבעיות של עריקות ומרידות בחיילים. הוא טיפל בתקריות בחומרה: מרד שנחשף הוביל למשפט צבאי ולתוצאות חמורות עבור מעורבים. כבר אז גילה יכולת מנהיגות ואכיפה שהקנתה לו סמכות.

כשהמתח עם ארצות הברית גבר, החל ברוק לחזק את הגנות קנדה. בנה סוללות וחומות סביב קוויבק, קידם פיתוח צי נהרות ואגמים (כוח ימי על המים הפנימיים), ושידרג את אימוני המיליציה (מתנדבים מקומיים). הוא חיפש גם בריתות עם מנהיגים אינדיאנים, בראשם טכומסה (Tecumseh), כדי להתמודד עם האיום האמריקאי.

ב-1812 פרצה המלחמה בין בריטניה לארצות הברית. ברוק פעל במהירות ותפס את פורט מקיניאק. לאחר מכן כיוונו עיניו לדטרויט, מקום אסטרטגי. בעזרת תכסיסים, כולל יצירת מרשמים ומראה של כוחות בריטים רגילים במקום מתנדבים, והקשר עם טכומסה, הצליח ברוק להטיל אימה על המפקד האמריקאי, ויליאם הול. ב-16.8.1812 הול נכנע ללא תנאי. הניצחון חיזק את המורל הקנדי, סיפק אספקה לחיילים ויצר את תמיכתו של טכומסה.

ב-13.10.1812 פרץ הקרב על רמות קווינסטון בניסיון אמריקאי לחצות את נהר הניאגרה. ברוק הוביל התקפה אישית כדי למנוע מעבר כוחות אמריקאים. הוא נפגע מהירי ונפל בקרב. מותו היה מכה למנהיגות הבריטית והקנדית. לאחר מותו הוביל מייג'ור גנרל שיף גישה שונה, וזה בסופו של דבר הניב ניצחון בריטי בקרב.

גופתו של ברוק נעטפה בהלוויה צבאית שנערכה ב-16.10.1812, ובה השתתפו חיילים, מיליציה ושבטים אינדיאנים. ב-1853 הועברו נשואיו לקבורה באנדרטת ברוק. ברוק הפך לדמות חשובה בזיכרון הקנדי: שמות ערים, אוניברסיטה, מחוזות ופסלים נקראו על שמו. באנגליה ובגרנזי הוקמו גם זכרונות והנצחות.

ברוק לא חשב על קנדה כעל בית קבע; הוא שאף לשוב לאירופה ללחום בנפוליאון. הוא התייחס בחשד למתיישבים הקנדים וחרף זאת כיבד במיוחד את טכומסה ואת הלוחמים האינדיאנים שעמדו לצדו. ברוק העריך השכלה; היה קורא ספרות צבאית ופילוסופית והחזיק ספרייה שכללה שייקספיר וסופרים נוספים.

מותו של ברוק פגע במוניטין הצבאי הבריטי בקנדה. יורשיו לא זכו להשוותתו, וחלקן של החלטות פיקוד שונו עם הזמן. מצד הקנדים ראו בו גיבור שהציל את הקולוניות בתקופה קשה.

אייזק ברוק (1769, 1812) היה קצין בריטי גדול שהגן על קנדה במלחמת 1812. הוא נולד בגרנזי והיה גבוה וחזק. הוא אהב לקרוא וללמוד.

ברוק גדל באי גרנזי. כבר בילדותו היה טוב בספורט ושחייה. כשהיה צעיר הצטרף לצבא הבריטי.

ברוק שירת במספר קרבות ונשלח לקנדה ב-1802. בקנדה התמודד עם חיילים שברחו ומרד. הוא פיקד בחומרה כדי לשמור על הסדר.

כשהיחסים עם ארצות הברית התקלקלו, חיזק ברוק ביצורים והקים סוללות תותחים. הוא גם שיפר את הצי על הנהרות והאגמים. חיילים מקומיים שנקראים מיליציה (מתנדבים מקומיים) קיבלו אימונים.

בקרב חשוב השתמש ברוק בתכסיסים כדי להבהיל את המפקד האמריקאי. בעזרת החברתו של טכומסה, מנהיג אינדיאני, הצליח לכבוש את דטרויט בלי הרבה אש.

ברוק נהרג ב-13 באוקטובר 1812 בקרב רמות קווינסטון כשהוביל את חייליו. המנהיגים והחיילים כיבדו אותו וקיבלו עליו תפקידים לאחר מותו.

לזכרו נבנו אנדרטאות ונקראו ערים ואוניברסיטה על שמו. אנשים בקנדה ובגרנזי זוכרים אותו בתודה.