מלחמת 1812

מלחמת 1812 נערכה בין ארצות הברית ובין האימפריה הבריטית בין 1812 ל־1815. הסיבות העיקריות לפרוץ המלחמה היו רצון אמריקאי להתרחב מערבה, הגבלות מסחר בריטיות שנבעו מהמלחמות עם נפוליון, גיוס בכפייה של מלחים (Impressment) מאניות אמריקאיות, ותמיכת בריטניה בשבטים הילידים נגד ההתפשטות האמריקאית.

המתח בין ארצות הברית לבריטניה נמשך מאז מלחמת העצמאות. אירועי המלחמות הנפוליאוניות באירופה פגעו במסחר האמריקאי והגדילו את המתיחות בין המעצמות.

החרם של נפוליאון והמצור הימי של בריטניה הקשו על הסחר האמריקאי. ארצות הברית ראתה בכך פגיעה בזכויותיה כנייטרלית.

הצי הבריטי חטף לעיתים מלחים מספינות סוחר. המעשה נקרא Impressment. ארצות הברית הזדעזעה. תקרית צ'ספיק (1807) החמירה את המתיחות.

ארצות הברית הרחיבה את שטחה, למשל ברכישת לואיזיאנה (1803). התיישבות זו נפגשה בהתנגדות של שבטים ילידים. בריטניה תמכה בחלק משבטים אלה כדי לעכב את ההתרחבות.

טקומסה, מנהיג שבט השוני (Shawnee), ושאפו להקים קונפדרציה של שבטים. באוקטובר, נובמבר 1811 האוגד הובס בקרב מול כוחות אמריקאיים. הפגיעה באפשרות האיחוד החמירה את הסכסוך.

חברי קונגרס צעירים שנקראו "ניצי מלחמה" דרשו צעדים צבאיים נגד בריטניה. הם לחץ להשיג מטרות כמו ניתוק תמיכת הבריטים בילידים ובחיזוק מעמדה של ארצות הברית.

ב־18 ביוני 1812 אישר הנשיא ג'יימס מדיסון את הכרזת המלחמה. ההצבעה בקונגרס הייתה צמודה וללא הסכמה רחבה של כל המחוזות.

בריטניה הייתה עסוקה במלחמות באירופה וערכה מדיניות הגנתית בצפון אמריקה. גם ארצות הברית לא הייתה מוכנה: צבא קטן, מיליציות לא מאומנות וקשיי מימון.

המלחמה כללה מערכה על ימות הגדולות ועל קנדה. בתחילה הצליחו הבריטים בכמה מהלכים, אך בקרבות ימיים ואחרים האמריקאים השיגו ניצחונות חשובים, למשל בקרב ימת אירי ב־1813.

האמריקאים ניסו לכבוש קנדה אך נתקלו בהתנגדות בריטית וקנדית, וכן בחוסר שיתוף פעולה מקומי. כמה פלישות נכשלו או לא החזיקו מעמד.

הניצחון של קומנדר אוליבר פרי בימת אירי איפשר לאמריקאים להשתלט על האזור ולנתק נתיבי אספקה בריטיים. בקרב על התמז נהרג טקומסה ב־1813.

המאבק על השליטה בימות הגדולות היה קריטי. שני הצדדים ניהלו קרבות יבשה וים נרחבים, שגרמו להישגים והפסדים לסירוגין.

ניסיונות אמריקאיים לכבוש את מונטריאול נכשלו. קשיי אספקה ותיאום פגעו בתוכניות.

בשנת 1814 השתפר הצבא האמריקאי בזכות פיקוד טוב יותר. קרבות קשים גרמו לאבדות כבדות, והשפיעו על מהלך הפלישות.

בעבר הרחוק מערבית למיסיסיפי התקיימו עימותים עם שבטים ילידים. הבריטים שמרו על יתרון בזירה זו בעזרת בריתות עם הילידים.

בים ניהלו שתי המעצמות לוחמה של אוניות מלחמה ופריבטירים (שודדי ים מורשים). פריגטות אמריקאיות קטפו ניצחונות בודדים מול אוניות בריטיות גדולות יותר.

בריטניה הטילה הסגר ימי על חופי ארצות הברית כדי לפגוע בסחרה. הסגר פגע קשות בכלכלת ארצות הברית.

ב־1814 הבריטים כבשו ושרפו חלקים מוושינגטון, כולל הבית הלבן. התוקפנות נועדה ללחוץ במשא ומתן על השלום.

הגנה מוצלחת על פורט מקהנרי סיכלה את כיבוש בולטימור. האירוע עורר את שירתו של פרנסיס סקוט קי, "The Star-Spangled Banner".

בדרום הלחימה כללה את מלחמת המוסקוגי (עימות פנימי בתוך אומה הילידית בשם קריק) ופעולות שבהן הנהיג אנדרו ג'קסון כוחות מקומיים. ג'קסון השיג ניצחונות מכריעים, במיוחד בקרב ניו אורלינס בתחילת 1815.

הסיבות למלחמה נעלמו אחרי נפילת נפוליאון. ב־24 בדצמבר 1814 נחתם הסכם גנט, שהחזיר את המצב לגבולות טרם המלחמה. הנושאים העיקריים שהובילו למלחמה לא טופלו בסכם.

המלחמה גבתה קורבנות רבים משני הצדדים ומחלה. גם כלכלת המדינות נפגעה; חובות גדלו והוצאות המלחמה היו גבוהות.

היסטוריונים מסכימים שהמפסידים הגדולים היו אומות הילידים. בראייה רחבה המלחמה מסתיימת כתיקו צבאי, אך חיזקה תחושות לאומיות בארצות הברית ובקנדה והאיצה שינויי יחסים בין המדינות.

מלחמת 1812 התקיימה בין ארצות הברית ובין בריטניה משנת 1812 עד 1815. הסיבות העיקריות היו: מאבק על שטחים, חוקים שהגבילו מסחר והבריטים שחיפשו ועצרו מלחים מספינות אמריקאיות.

היחסים בין שתי המדינות היו מתוחים מאז מלחמת העצמאות. גם המלחמות של נפוליאון באירופה השפיעו על המצב.

בריטניה וצרפת סגרו שווקים. זה פגע בסוחרים האמריקאיים.

בריטים לקחו מלחים מספינות סוחר. מעשה זה נקרא Impressment (גיוס בכפייה). האמריקאים כעסו מאוד.

ארצות הברית קנתה שטחים חדשים. התושבים הלבנים הגיעו לאדמות של שבטים ילידים. זה יצר מאבק.

טקומסה היה מנהיג ילידי שניסה לאחד שבטים. לאחר קרב ב־1811 תוכניותיו נחלשו.

ב־18 ביוני 1812 הכריזה ארצות הברית מלחמה על בריטניה.

המלחמה נלחמה בשלוש זירות: הימות הגדולות בצפון, הים האטלנטי, והדרום ליד מפרץ מקסיקו. היו קרבות ימיים וקרבות יבשתיים.

הבריטים הגיעו לוושינגטון ב־1814. הם שרפו בניינים חשובים. זו הייתה מכה קשה לאמריקאים.

הגנה מוצלחת על פורט מקהנרי עצרה את הבריטים. המחזה של הדגל במבצר נתן השראה לשיר "הדגל זרוע הכוכבים".

בקרב זה ג'קסון הוביל הגנה מוצלחת. הקרב הזה התרחש אחרי שחתמו על הסכם שלום, אבל החדשות לא הגיעו בזמן.

בסוף 1814 חתמו נציגים משני הצדדים על הסכם שלום בגנט. השטחים שנכבשו הוחזרו.

את השינוי הגדול חוו שבטים ילידים. הם איבדו קרקעות וכוח. שתי המדינות הגדולות לא קיבלו שטחי־יתר משמעותיים.

המלחמה השאירה סימנים בהיסטוריה. אנשים זוכרים את הקרבות, את השיר ואת ההשפעות על הילידים והסחר.