איינו

אַיְינוּ (Ainu, ביפנית: アイヌ) הם קבוצה אתנית ילידית. מקורם באי הוקאידו, בצפון האי הונשו, באיי הקוריליים, בחלקים מסחלין ובחצי הדרומי של קמצ'טקה.

המילה "איינו" בשפתם פירושה "אדם". ביפנית ידועים גם השמות Emishi, Ezo (ייזו) ואוטארי (Utari), שפירושו "חבר" בשפת האיינו.

ממאה ה-18 או מוקדם יותר רבים מהם נושלו מאדמותיהם והוכנסו לבתי ספר יפניים כדי להיטמע. עד תחילת המאה ה-21 נשארו מעט אנשים השומרים על המראה והדיבור המסורתי של האיינו; ההערכה משנת 2008 ציינה כ־100 אנשי איינו מסורתיים. יחד עם זאת יש הערכות של כ־150,000, 200,000 אנשים שמוצאם מבני איינו, אך רבים מסתירים או אינם יודעים על מוצאם כדי להגן על עצמם מאפליה (יחס רע או הפליה בגלל מוצא).

בתחילת המאה ה-21 הושק ביפן קמפיין להחיית שפת האיינו.

התרבות האיינו נוצרה כנראה משילוב בין שתי תרבויות מקומיות ושורשיהן בתרבות ג'ומון, שקדם להתיישבות היפנית. בראשית המאה התשיעית האוכלוסיות הללו נכבשו על ידי היפנים. בשנת 1264 פלשו האיינו לאי סחלין, והדבר הוביל למלחמות עם סינים מקומיים.

האיינו פיתחו אורח חיים של ציידים-לקטים; כלומר ציד ודייג לצד איסוף מזון. דתם המסורתית התבססה על כוחות וטעמים של הטבע.

בתקופת מורומאצ'י (1336, 1573) התרחבו העימותים עם הפולשים היפנים. בתקופת אדו (1601, 1868) המסחר עם היפנים גדל, והאיינו נעשו תלויים בו. מגפות, כולל אבעבועות שחורות, פגעו בהם והקטינו את אוכלוסייתם. מרידות בולטות כללו את מרד Shakushain (1669, 1672) ועימותים ב־1789.

במאה ה־18 מנו כ־80,000 בני איינו. בשנת 1868 היו כ־15,000 בהוקאידו, כ־2,000 בסחלין וכמאה באיי הקוריליים.

אַיְינוּ (Ainu) הם קבוצה ילידית ביפן. הם באו מהוקאידו, סחלין, הקורילים וקמצ'טקה.

"איינו" פירושו "אדם" בשפתם. יש גם את השם אוטארי, שפירושו "חבר".

מאז המאה ה־18 רבים מהם איבדו את אדמותיהם. יפנים הלימדו אותם בבתי ספר כדי שישתלבו. בתחילת המאה ה־21 נשארו מעט אנשים שמדברים את שפת האיינו ומראם מסורתי. ב־2008 העריכו כ־100 כאלה. יחד עם זאת אפשר שיש 150,000, 200,000 אנשים שמוצאם מאיינו אבל מסתירים זאת כדי לא להיפגע.

בשנים האחרונות מנסים להחיות את שפת האיינו.

האיינו חיו מחיפוש מזון וציד. דתם התמקדה בטבע ובכוחותיו.

לפני שהיפנים באו הם היו חברה נפרדת. אחרי בוא היפנים היו עימותים ומרידות במשך דורות.

בתקופת אדו המסחר עם היפנים גדל. מחלות כמו אבעבועות שחורות פגעו באיינו והקטינו את מספרם.

היו מרידות חשובות, כגון מרד Shakushain בשנים 1669, 1672. במאה ה־18 היו כ־80,000 בני איינו. ב־1868 היו כ־15,000 בהוקאידו, כ־2,000 בסחלין וכ־100 בקורילים.