אינזיך

אינזיך (ביידיש: "בתוך עצמך") היה השם של חבורת משוררי יידיש שפעלו בארצות הברית באמצע המאה העשרים.

החבורה החלה לפעול ב-1920, כשהוציאה בניו יורק אנתולוגיה של שירים בשם "אינטרוספקטיביים", כלומר שירים שמתבוננים פנימה, אל נפש המשורר. האנתולוגיה הראשונה הודפסה ב-700 עותקים ממוספרים.

בולטים בה היו יעקב גלטשטיין, אהרון ליילס וברנרד לואיס. הם כתבו שירה מודרנית בהשפעה של השירה האנגלית והאמריקאית.

הם שברו את המבנה המסורתי של החרוזים והמשקל. כך צמח ביידיש השירה החופשית, חרוז לבן ומקצבים שאינם כפופים לכללי המסורת.

האינזיך ראו את עצמם כמשוררים יהודים שביידיש היא שפתם. הם ראו ביידיש מודרנית שפה משוחררת, שאינה תלויה יותר בגרמנית או בעברית.

יחסם לעברית היה עוין. הם חשבו שהעברית היא שפה זרה, ולכן שינו כתיב של מילים עבריות לכתיב יידי פונטי בשיריהם.

מקורות ההשראה שלהם כללו משוררי יידיש קודמים כמו ה. לייוויק ויהואש. הם התעלמו ממשוררי ההשכלה והתחייה העבריים.

החבורה נמשכה רק כמה שנים. כל משורר הלך לדרכו האישית, והתקווה לתרבות יידיש חדשה באמריקה לא התקיימה. אחרי השמדת יהדות אירופה נעלם גם קהל הקוראים שלהם.

חלק מהמשוררים זכו לפרסום בארץ, וספריהם תורגמו לעברית, בין היתר גלטשטיין ולאיילס.

אינזיך (ביידיש: "בתוך עצמך") היה קבוצה של משוררי יידיש באמריקה.

הם התחילו ב-1920 והוציאו ספר שירים קטן. השירים הביטו פנימה לנפש המשורר.

בולטים בקבוצה היו יעקב גלטשטיין ואהרון ליילס.

הם כתבו שירים חדשים בלי חרוזים קשוחים. זה נקרא שירה חופשית.

הם חשבו שיודיש צריכה להיות מודרנית ושונה מעברית וגרמנית.

הם לא אהבו את העברית. לכן כתבו מילים עבריות בכתיב יידי פשוט.

הקבוצה לא נשארה זמן רב. כל משורר המשיך לבד.

אחרי המלחמה הרבה קוראים נעלמו. חלק מהמשוררים תורגמו לעברית והיו מפורסמים גם בארץ.