אינטונציה היא שינוי בגובה הצליל בזמן הגיית משפט או צירוף תחבירי. זוהי תבנית נגינה שמעניקה משמעות פרוגמטית ופרוזודית, למשל שאלה, סיום דבריו של הדובר, צפי להמשך, בקשה או גערה.
אינטונציה שונה מטון בשפות טונאליות, כמו השפות הסיניות. טון הוא שינוי בגובה בתוך הברה או מילה, והוא פונמה (יחידת צליל שיכולה לשנות משמעות המילה). לעומת זאת, אינטונציה פועלת על יחידות רחבות יותר, למשל משפט.
בשפות סימנים, אינטונציה מתבטאת בתנועות ובהבעות פנים. הן ממלאות תפקיד דומה לזה של האינטונציה בשפות מדוברות ומציינות את הכוונה הפרגמטית של המשפט.
אינטונציה היא הדרך שבה משתנה גובה הקול במשפט. שינוי זה עוזר להבין אם שואלים שאלה, אם הדובר סיים, או אם הוא מבקש משהו.
בטון של שפות כמו סינית, שינוּי בגובה בתוך המילה משנה את משמעותה. אינטונציה, לעומת זאת, פועלת על משפט שלם.
בשפת סימנים משתמשים בתנועות ובפנים במקום קולות. כך מבינים את הכוונה של הדובר.
