אינטונציה (מוזיקה)

במוזיקה, אינטונציה היא מונח עם שני מובנים מרכזיים.

אינטונציה במשמעות הזו היא מדידת הדיוק של גובה הצליל. כשאינטונציה גרועה אומרים בשפה היומיומית "זיוף".

אינטונציה מדויקת חשובה במיוחד באנסמבל. היא מאפשרת יצירת הרמוניות ברורות, משפיעה על המצב הרוחי של המוזיקה, ומאפשרת לקולות להתקדם ביחד או באופן עצמאי.

יש שתי היבטים עיקריים לאינטונציה מעשית: אינטונציה של תזמורת, שהיא גם עניין של כוונון ההתקנים זה לזה לפני הנגינה; ואינטונציה של מקהלה, שתלויה בדיוק של כל זמר וזמרת, וחלק גדול מעבודת המנצח מוקדש לשיפור הדבר.

בעיה באינטונציה יכולה להופיע כשמנסים לנגן לחנים לא-מערביים בכלים מערביים. המוזיקה המערבית מחלקת את האוקטבה ל-12 מרווחים שווים, שהם חצאי טונים. סולמות אחרים משתמשים גם במרווחי ביניים, כמו רבעי טונים. כשמנגנים סולמות כאלה על פסנתר מערבי או שרים בסגנון המערבי, חלק מהצלילים עלולים להישמע "מחוץ" למערכת, כלומר "מזויפים" לאוזן מערבית.

דוגמה לכך היא קטע מהמוזיקה היוונית העתיקה שמתחיל ב-E. סולם זה נוצר מצירוף של שני טטרקורדים (קבוצות של ארבעה צלילים) שאינם זהים. קשה לנגן אותו על פסנתר מערבי בלי לשנות לפחות חצי טון בנקודות מסוימות, או להשמיע כמה צלילים כאילו הם זהים.

במאה ה-16 הכינוי "אינטונציה" שימש גם לפרק אינסטרומנטלי חופשי, דומה לפרלוד. בדרך כלל ניגן אותו אורגן כהקדמה ליצירה קולית דתית.

אינטונציה היא מילה בעלת שתי משמעויות במוזיקה.

אינטונציה כאן אומרת כמה צליל קרוב לנכון. צליל שלא נכון קוראים לו "זיוף".

אינטונציה חשובה בקבוצה. היא עוזרת להקים הרמוניות יפות. בתזמורת מכוונים את הכלים לפני שמנגנים. במקהלה כל זמר צריך לשיר במדויק. המנצח עובד על זה.

בעיה נוצרת כשמנגנים שירים ממקומות אחרים בעולם. במוזיקה שלנו יש 12 צעדים באוקטבה. צעדים אלה נקראים חצאי טונים. יש מוזיקה עם צעדים קטנים יותר, כמו רבעי טונים. כשהפסנתר המערבי מנגן, חלק מהצלילים האלה עלולים להישמע "מחוץ" למערכת.

במאה ה-16 המילה "אינטונציה" גם תיארה קטע כלי חופשי. לרוב ניגן אותו אורגן לפני חלק זמרי בכנסייה.