סונטה, או סונט, היא צורת שיר לירי בת ארבע-עשרה שורות. היא מחולקת לשני קוורטינים (קוורטין = בית של ארבע שורות) ושני טרצינים (טרצין = בית של שלוש שורות). לעתים שני הקוורטינים יחד מהווים את ה'אוקטבה' (שמונה השורות הראשונות), ושני הטרצינים יחד את ה'ססטט' (שש השורות האחרונות). האוקטבה והססטט שונים באווירה ולעיתים האוקטבה מציגה שאלה או בעיה והססטט נותן תשובה או פתרון.
הסונטה היא צורת מבע מצומצמת: היא דורשת דיוק במחשבה, Harmony (הרמוניה) של צליל ומשקל, וחריזה שאינה כפויה. מגבלות אלה מאלצות את המשורר לרכז את הרגש והמחשבה ולהגיע לאחדות וסגנון נקי. משוררים קלאסיים והמודרניים ראו בכך יתרון: הצורה מרסנת אך גם מחממת את הליריות.
מקור הסונטה מיוחס לחצר של פרידריך השני בסיציליה במאה ה-13. המשורר הראשוני הידוע הוא ג'קומו דה לנטינו. הסונטה עברה למרכז איטליה והתפתחה שם, ובפסגת התפתחותה עמד פרנצ'סקו פטררקה במאה ה-14. מפטררקה הגיעה הסונטה לשאר אירופה. באנגליה היא אומצה על ידי משוררים אליזבתנים כמו פיליפ סידני ואדמונד ספנסר, ולאחר מכן על ידי שייקספיר. בתקופות שונות חזרה לה פעילות, למשל בתנועה הרומנטית עם וורדסוורת'.
כבר במאה ה-14 כתב עמנואל הרומי סונטות בעברית. במשך הדורות חיברו סונטות משוררי יהדות איטליה. בתקופת ההשכלה התפשטה הסונטה לעדות יהודיות נוספות. במאה ה-20 ובתרגום המודרני בלטו בעברית שמות כמו שאול טשרניחובסקי, יעקב פיכמן, לאה גולדברג ויהודה עמיחי, שכתבו סונטות או ניסו להתאים את הצורה לשפה העברית.
מחזור סונטות הוא סדרת סונטות הקשורות בנושא או באדם אחד; כל סונטה עומדת בפני עצמה אך יחדן יוצרות יצירה שלמה. דוגמה מפורסמת היא סדרת סונטות של וורדסוורת' ("נהר דאדן") ומחזורי סונטות של רילקה ואליזבת ברט בראוני.
יש גם וריאציות צורתיות: סונטת-זנב היא סונטה שבה מצורפת בסופה קודה חוזרת. סונטה מתווכת מוסיפה שורות קצרות בין שורות מסוימות, וסונטה אקרוסטיכונית מרכיבה שם או משפט מאותיות הראש של השורות. וריאציות כאלה שימשו ליצירת אפקטים קומיים, סאטיריים או ניסיוניים.
סונטה היא שיר קצר של 14 שורות. השורות מתחלקות לשתי קבוצות. יש שני קוורטינים (קוורטין = ארבע שורות) ושני טרצינים (טרצין = שלוש שורות).
לעיתים שמונה השורות הראשונות נקראות אוקטבה (אוקטבה = שמונה שורות). שש השורות האחרונות נקראות ססטט (ססטט = שש שורות). בדרך כלל האוקטבה שואלת שאלה והססטט נותן תשובה.
הסונטה נולדה בסיציליה במאה ה-13. המשורר הידוע שעיצב אותה נקרא פטררקה. אחר כך משוררים באנגליה, למשל שייקספיר, כתבו גם הם סונטות.
בשירה העברית היו סונטות כבר במאה ה-14. במאה ה-20 כתבו סונטות בעברית משוררים כמו טשרניחובסקי וליאה גולדברג.
יש גם סוגים מיוחדים: מחזור סונטות זה כמה סונטות על אותו נושא. סונטת-זנב מוסיפה קטע קטן בסוף. יש אף סונטה שאותיות הראש יוצרות מילה (אקרוסטיכון).
תגובות גולשים