אינקונבולה

אינקונבולה (מלטינית Incunabulum, ברבים Incunabula, מילולית "חיתולים" או "ערש") הוא השם לספרי הדפוס הראשונים, שנדפסו בערך בין 1444 ל-1500. בתקופה זו הודפסו באירופה כ-30,000 פריטים בשמונה-עשרה שפות. הספרים הראשונים נדירים וכה יקרים שהם פריטי אספנות חשובים. קיימת קטלוג בינלאומי מקוון של כל הספרים שהודפסו במאה ה-15, המנוהל על ידי הספרייה הבריטית.

היסטוריונים כמו פבר ומרטן העריכו שבין 1450 ל-1500 הופיעו כ-30, 35 אלף מהדורות, שהיוו 10, 15 אלף טקסטים שונים. כ־3,000 מהמהדורות עסקו במדע. בכל מהדורה הודפסו בדרך כלל עד כ־500 עותקים, ולכן ההערכה הכוללת נעה בעשרות מיליוני עותקים שנוצרו בתקופה הזאת.

ידועות כיום כ-150 מהדורות עבריות מאותה תקופה. בכל מהדורה הודפסו לפי עדויות 200, 400 עותקים, וכמה מהעותקים הודפסו על קלף (לכן יקרוּת רבה יותר). הדפוס העברי החל בפועל באיטליה ובמהירות הגיע לערים נוספות. הדפוס העברי היה בין השפות הראשונות שבהן הופק דפוס, ואחת מעשר השפות הנפוצות ביותר עד שנת 1500.

קבוצת הדפוסים שנקראת "דפוס רומא" נחשבת בתור מהדורה מוקדמת, ויש מהדורות המיוחסות לשנים 1469, 1470. הספר העברי הראשון המתוארך היטב הוא פירוש רש"י לתורה, מודפס ברג'ו די קלבריה ב-1475. קיימת גם עדות על חומש עם פירוש רש"י בליסבון משנת 1473, שנדפס על קלף.

הדפסת ארבעה טורים (ספר הלכה גדול) החלה באותה תקופה, והדפוסים המשפחתיים של שונצינו באיטליה פעלו בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-15. משפחת שונצינו הדפיסה כ־50 ספרים עד סוף המאה. ב-1484 הם הדפיסו מסכתות מן התלמוד והציבו את תבנית הדף שהפכה לסטנדרט: הטקסט התלמודי במרכז, ופירושי רש"י ותוספות בצדדים.

הדפוסים העבריים הדפיסו בעיקר ספרים שנמצאו בשימוש תדיר: מקרא ופירושיו, סידורים (ספרי תפילה), תהילים, הגדה של פסח, חומשים וחמש מגילות. במשך שלושים שנות הדפוס העברי הודפסו בין השאר 17 מהדורות חומש, 8 סידורים ו-7 מהדורות תהילים.

איטליה הייתה המרכז העיקרי של הדפוס העברי ברוב שנות ה-15, כ־100 מהדורות מתוך כ־150. בנוסף לדפוסי רומא ורג'יו, פעל שם גם אברהם כונת במנטובה בשנות ה-70. באיטליה הוקדמו גם דפוסים שאינם טקסטים דתיים בלבד: ספרי מדע, ספרות מוסר וספרים עם ציורים. ספר "משל הקדמוני" הודפס לראשונה ב-1491 ברישא והיה הספר העברי הראשון שכלל איורים. יש תיעוד גם על אישה בשם אשטלינה שהדפיסה את "בחינת עולם", היא נחשבת לאישה הראשונה הידועה שהדפיסה ספר.

בספרד פעלו דפוסים חשובים עד גירוש היהודים ב-1492, ואחר כך חלקם כילו או שרדו בעותק יחיד. בין הדפוסים היה דפוס גואדלחרה (ואדי אל חיגארה), שפרסם בין השאר פירוש רש"י ב-1476, וגם דפוסים בפורטוגל, בעיקר בליסבון.

בתחומי האימפריה העות'מאנית הודפס ספר עברי אחד לפחות: ארבעה טורים באיסטנבול ב-1493 על ידי האחים נחמיאס. יש ויכוחים לגבי תאריכים אלה וכמה מן הדפוסים המצוינים.

בשנים האחרונות הועלו טענות כי גליון מודפס בעברית עם סליחות, שנתגלה בשימוש כהדפסה ישנה, עשוי להצביע על הדפסה באביניון בשנים 1444, 1446. טענה זו, שהייתה משנה אם תתמוך, עוררה בדיקות מדעיות רבות: זיהוי סימני מים, טיפוגרפיה ובדיקות פורנזיות. חלק ממבחני סימני המים הצביעו על קשר לנייר מאיטליה. עם זאת, גופים מקצועיים וספרנים מובילים מטילים ספק במסקנות אלו, ומקובל כיום שלא ברור אם הגליונות הם הדפסה מהמאה ה-15 ומהיכן הם מקורם.

הספרייה הלאומית בירושלים מחזיקה אוסף דפוסי ערש עבריים גדול יחסית: כ-100 הדפסות שונות ב-194 עותקים, חלקם שלמים וחלקם שרידים. אוספים חשובים נוספים באירופה שומרים דוגמאות נדירות של אינקונבולה מכל העולם.

אינקונבולה (מילה לועזית שמשמעותה "ערש") הם הספרים שהודפסו לראשונה במדפסת, בערך בין השנים 1444 ל-1500. אלה ספרים מאוד ישנים ונדירים.

במאות ה-15 הודפסו באירופה עשרות אלפי מהדורות. כל מהדורה הודפיסה בדרך כלל כמה מאות עותקים בלבד.

כ-150 מהדורות עבריות ידועות מאותה תקופה. בדרך כלל הודפסו 200 עד 400 עותקים במהדורה. חלק מהספרים הודפסו על קלף, נייר מיוחד ויקר, בשביל אנשים עשירים.

ספרים עבריים הודפסו בערים שונות בארבע מדינות עיקריות: איטליה, ספרד, פורטוגל והאימפריה העות'מאנית. הספר העברי הראשון שמתוארך הוא פירוש רש"י לתורה, מודפס ברג'ו די קלבריה ב-1475. משפחת המדפיסים שונצינו באיטליה הדפיסה בתדירות רבה והטמיעה דרך דפוס שקבעה צורת דף לתלמוד.

הדפסו בעיקר ספרי קודש ושימושים יום-יומיים: ספרי תורה עם פירושים, סידורים (ספרי תפילה), תהילים, הגדה של פסח וחומשים.

איטליה הייתה מרכז הדפוס העברי. שם הודפסו מרבית הספרים. חלק מהספרים לא היו דתיים, והופיעו גם ספרי סיפורים ומוסר. הספר העברי הראשון עם ציורים הודפס ב-1491.

בשנים האחרונות נמצאו גלילים וטענו שהם מודפסים מאד מוקדם באביניון לפני גוטנברג. החוקרים בדקו את הנייר ואת האותיות. חלק מן המומחים מצאו סימנים התומכים ברעיון זה, אך רבים אחרים סבורים שזה לא הוכח. לכן לא ברור אם ההדפסות הללו אכן נעשו שם כך מוקדם.

הספרייה הלאומית בירושלים שומרת כ-100 הדפסות עבריות של דפוסי ערש, בסך הכל 194 עותקים. אלה ספרים נדירים וחשובים.