איסור עשיית פסל

ממצאים מהמקדש השני שנמצאו מתחת לגשר וילסון בירושלים הראו חסרון מוחלט של דמויות ופסלים. זה קשור לאיסור היהודי על עשיית פסל (הפעולה של יצירת דמות תלת־ממדית).

'''איסור עשיית פסל''' כולל שתי מצוות מהתורה: איסור לעשות או לקנות פסל לעצמך, ואיסור לעשות פסל בידיך גם עבור אחרים. האיסור הזה מופיע כדיבר השני בעשרת הדיברות. המטרה היא למנוע עבודת אלילים, כלומר, תפילה או פולחן לאל אחר במקום האל היהודי.

המצווה גם כוללת שלא להשתחוות לפסלים ולא להרשות להם להתקיים בארץ ישראל. במשנה יש הבחנה בין עשיית פסל להחזקתו. מותר להחזיק פסלים שאינם קשורים לעבודה זרה. מותר אף לצרף תמונות של גרמי השמים לצורכי לימוד, כל עוד אין זה פסל תלת־ממדי של דמות אדם.

המצווה הראשונה נלמדת מפסוק בספר שמות, והמניע קשור לאיסור הכולל על עבודה זרה. המצווה השנייה נלמדת מפסוק בספר ויקרא. חכמים פירשו את הפסוקים כאיסור עשיית פסל ביד ובשכרה.

העבירה מתבצעת כבר בעת בניית הפסל, לפני שהפסל מושלם. לפי הראשונים כל מעשה בנייה נחשב לעבירה בפני עצמו. הרמב"ם, הטור והשולחן ערוך קובעים שאסור לבנות פסל, גם לעצמך וגם לאחרים. קיימת מחלוקת האם האיסור כולל גם קניית פסל.

בנוסף לפסל (צורה תלת־ממדית) יש דיבור על תמונה דו־ממדית, כלומר ציור. חז"ל הבחינו בין תבליט (רישוט מורם על משטח) לבין ציור שטוח. לפי חלק מהפרשנים תבליט אסור, בעוד ציור דו־ממדי מותר. אחרים אסרו רק ציורים שמיועדים לעבודה זרה.
בכמה וכ-120 בתי כנסת מהמאות הראשונות נמצאו פסיפסים עם ציורים של בעלי חיים, בני אדם, גלגל המזלות וסמלים יהודיים כמו שופר ולולב. התלמוד הירושלמי מציין שחכמים התפשרו עם התופעה, ולא התנגדו אלא לתמונות השמש, הירח ולעתים דמויות מסוימות.

בתקופות שונות הוצבו בבית המקדש הראשון פסלים. בתיאור מקדש שלמה הוזכרו שני כרובים, פסלי זהב של דמויות כנף שנמצאו בקודש הקודשים ובדלתות המקדש. גם מכסה ארון הקודש וכלי הקודש קושרו לתמונתם של הכרובים.
בספר מלכים מסופר שחז"ל כמו חזקיהו הרסו פסל נחש נחושת, ומנשה הכניס פסלים ואמשות עבודה זרה לבית המקדש. יאשיהו אחר כך הסיר וניתץ אותם במסגרת רפורמה דתית שלו.

בחפירות מתחת לגשר וילסון בירושלים מצאו חפצים מהמקדש. לא ראו שם דמויות או פסלים. זאת בגלל איסור להעלות פסל.

איסור עשיית פסל אומר שאסור לעשות פסל לעצמך. גם אסור לעשות פסל בידך עבור מישהו אחר. המטרה היא למנוע תפילה לאלים אחרים. יש גם איסור להשתחוות לפסל.

המצוות נלמדות מהתנ"ך, בעיקר מספר שמות וספר ויקרא. חכמים פירשו את הפסוקים כאיסור על עשיית פסלים.

העבירה קימת כבר בזמן בניית הפסל. חכמים כמו הרמב"ם אומרים שאסור לבנות פסל לעצמך או לאחרים.

יש הבדל בין פסל תלת־ממדי לבין ציור שטוח. חלק מהחכמים אוסרים תבליטים, אחרים רק ציורים שמיועדים לעבודה זרה אסורים. בבתי כנסת עתיקים נמצאו פסיפסים עם חיות, אנשים וסמלים יהודיים.

בתקופות קדומות הוצבו בבית המקדש פסלים של כרובים, דמויות כנף מזהב. מלכים שונים שינו את המצב. חזקיהו הרס פסל נחושת. מנשה הביא פסלים, ויאשיהו הסיר אותם במסגרות רפורמה דתית.