איסי בן יהודה

איסי בן יהודה היה תנא (חכם מהדור החמישי של התנאים, סוף המאה השנייה ותחילת המאה השלישית).
בא מהעיר הוצל שבבבל לארץ ישראל, ולכן כינו אותו גם יוסף הבבלי או איסי איש הוצל. היה תלמידו של רבי אלעזר בן שמוע.
דעתו המפורסמת נוגעת לפסוק 'מפני שיבה תקום', כלומר חובה לכבד זקנים. רבים אמרו שהפסוק נאמר רק לגבי תלמיד חכם (לומד תורה), אך הוא טען שזה נכון לגבי כל זקן, אפילו 'זקן אשמאי'.
במסכת פסחים מופיעים שמות רבים המיוחסים לו: יוסף איש הוצל, יוסף הבבלי, איסי בן גור אריה, איסי בן יהודה ועוד. יש גם גרסאות שמזכירות אותו בשם איסי בן עקביה. נראה שיש בלבול במסורות לגבי שמו המדויק.
נזכרת גם אמירה קצרה בשבילו: 'מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי'.
מסופר על יחס בין רב אסי לשילא בר אבינא בהקשר למנהגים והלכות נדה (חוקי טומאה וטהרה הקשורים למחזור נשים). לפני פטירתו של רב, חזר בו מרשם מסוים; רב אסי לא שמע נכון והטיל על שילא שמתא, כפי שחשב. בעקבות הסיפור חלו שניים מהחכמים ונפטרו. החכמים ערכו שתי הלויות באותו יום וראו סימנים שדימו פיוס ביניהם בשמים.
נזכרה לפחות אחת מדעותיו המפורסמות, בדבר כבוד הזקן ופרשנות הפסוק 'מפני שיבה תקום'.

איסי בן יהודה היה תנא. תנא הוא חכם מימי המשנה.
הוא בא מהעיר הוצל בבבל לארץ ישראל. לכן קראו לו גם יוסף הבבלי.
הוא היה תלמיד של רבי אלעזר בן שמוע.
הוא אמר שמצווה לקום ולכבד כל זקן. זה הביטוי 'מפני שיבה תקום'.
בספרים כתובים כמה שמות שונים שלו. זה מבלבל. משמיעים את השמות יוסף הבבלי ואיסי איש הוצל.
היו סיפור על תלמידים שלו. סיפור בתלמוד מספר על אי-הבנה בין חכמים בשם רב אסי ושילא בר אבינא. בגלל ההשגה הם חלו ונפטרו. אחר כך החכמים אמרו שהם השלימו בשמים.
אמירתו המוכרת: 'מפני שיבה תקום', צריך לכבד זקנים.