איסלה דה לה חובנטוד

איסלה דה לה חובנטוד (בספרדית: Isla de la Juventud; מילולית: "אי הנעורים") הוא האי השני בגודלו בקובה. שטחו 2,419.27 קמ"ר, והאי שייך לאיים הקריביים. האי מוכר גם בשמות סיגואנאה (Siguanea), Isla de Pinos (אי האורנים) ו"אי המטמון", השם שקיבל תהודה בעקבות הרומן המפורסם.

בירת האי היא נואבה חרונה. נמל התעופה רפאל קאבררה מוסטלייר משמש כשער כניסה ראשי, בעיקר לטיסות מקשרות עם הוואנה. האי נמצא במרחק של 118 קילומטרים.

לפני הגעת כריסטופר קולומבוס קראו לאי סיגואנה. קולומבוס שינה את שמו ל"האוונגלית" (שם נוצרי). בין המאות ה-16 וה-18 שימש האי מקלט לשודדי ים, ולכן כונה גם "אי התוכים". תקופה זו שימשה כרקע לספר "אי המטמון".

במאה ה-19 שימש האי תחילה כמקלט למורדים נגד השלטון. בהמשך הוא התפרסם גם בזכות בתי הכלא שבו. בין האסירים הידועים היו חוסה מארטי ופידל קסטרו; בית הכלא שבו נכלא קסטרו שומר היום כמוזיאון.

בסוף המאה ה-19 התיישבו בקצה הדרום־מערבי דייגים דוברי אנגלית. בתחילת המאה ה-20 הגיעו כ-300 מתיישבים מארצות הברית, והמעורפלות לגבי מעמד האי נפתרה רשמית ב-1925, כשארצות הברית הכירה בשייכותו לקובה.

לאחר המהפכה של המאה ה-20, בשנות ה-60 וה-70 הגיעו לעשרות אלפי צעירים לאי ללמוד בבתי ספר תיכוניים חדשים. הם עבדו בשדות ונטעו פרדסי אשכוליות (אשכולית היא פירות הדר). ב-1978 שונה שמו הרשמי ל"אי הנעורים" לכבודם.

איסלה דה לה חובנטוד (שמו בעבר: אי הנעורים) הוא האי השני בגודלו בקובה. שטחו כ-2,419 קמ"ר. האי נמצא בים הקריבי.

האי נקרא גם סיגואנאה ו"אי המטמון". יש בו עיר בירה בשם נואבה חרונה. יש בו נמל תעופה (שדה תעופה) קטן לשיט והטסה. האי מרוחק 118 קילומטרים.

לפני קולומבוס קראו לאי סיגואנאה. קולומבוס קרא לו האוונגלית. במאות ה-16, 18 הסתתרו בו שודדי ים, והאי כונה "אי התוכים". זה נתן השראה לספר "אי המטמון".

במאות ה-19, 20 היו באי גם בתי כלא. אנשים מפורסמים נכלאו שם, כמו חוסה מארטי ופידל קסטרו. אחד מבתי הכלא הפך היום למוזיאון.

בסוף המאה ה-19 התיישבו שם דייגים דוברי אנגלית. בתחילת המאה ה-20 הגיעו גם כ-300 מתיישבים מארצות הברית. ב-1925 הוכרה שייכותו של האי לקובה.

אחרי המהפכה הגיעו צעירים ללמוד באי. הם גם עבדו ונטעו פרדסי אשכוליות (אשכולית = פרי הדר). ב-1978 קיבל האי את השם "אי הנעורים".