יהדות האיים הקריביים

יהדות האיים הקריביים היא כינוי לקבוצות יהודיות שחיו והתקיימו באיים המרכיבים את הים הקריבי. יהודים ראשונים הגיעו ב־1661 לברבדוס, ורבים מהם היו ממוצא הולנדי שהתיישב קודם בברזיל ובסורינאם. אותם יהודים היגרו צפונה אחרי 1654, כאשר פורטוגל כבשה אזורים בצפון ברזיל והדיחה את המתיישבים ההולנדים.

האיים נשלטו על ידי מעצמות שונות: בריטניה, הולנד, ספרד ופורטוגל, ולאחר מכן גם צרפת וארצות הברית. במקומות שנשלטו על ידי הולנד ובריטניה קיבלו היהודים יחסית מהר שוויון זכויות. המילה אמנציפציה פירושה שוויון זכויות אזרחיות, כלומר זכות להתגורר ולעסוק בחיים הציבוריים. באיים הספרדיים נאלצו היהודים לחכות זמן רב יותר אחרי סיום האינקוויזיציה.

במאה ה־17 וה־18 התגבשו כמה קהילות גלויות חשובות: קורסאו, מרטיניק, טובגו, האיטי, ברבדוס וג'מייקה. בית הכנסת הראשון באיים הוקם בקורסאו במאה ה־18. הקהילה בקורסאו נחשבה לאחת הוותיקות והמרכזיות, כאשר אליה הגיעו יהודים שנמלטו מברזיל באמצע המאה ה־17.

לאחר מלחמת ארצות הברית, ספרד ב־1898 הגיעו חיילים יהודים לצפון קריביים, ובתחילת המאה ה־20 גדלו הקהילות: ב־1917 היו כ־4,150 יהודים בכל אזור האיים. בעשורים שאחרי מלחמת העולם השנייה היגרו יהודים רבים לאזור מאירופה, וחלקם היגרו לאחר מכן למדינות כמו ארצות הברית, ישראל ומדינות דרום אמריקה.

כיום חיים באיי הקריביים סביב 10,000 יהודים, אבל המספרים משתנים מאי לאי.

יהודים הגיעו לג'מייקה כבר במאה ה־16, בעיקר מאימפריות ספרד ופורטוגל וממושבותיהן. הקהילה הוקמה רשמית ב־1656. ג'מייקה קיבלה אמנציפציה (שוויון זכויות) מבריטניה ב־1740, לפני אפילו יהודי בריטניה עצמם. הקהילה התרכזה בקינגסטון, אך במשך השנים רבים היגרו לפנמה וקוסטה ריקה. לפני מלחמת העולם השנייה נוספו מהגרים מאירופה, ולאחריה רבים עזבו לארצות הברית ולישראל. בשיאה היו כ־2,400 יהודים; ב־1917 היו כ־1,500. ב־2008 נרשמו כ־200 יהודים בלבד. בית הכנסת המקומי “שערי שלום” ידוע בשל רצפתו מחול־ים (מסורתית בקרב צאצאי אנוסים, יהודים שהוסוו כקתולים). ב־2014 נפתח בית חב״ד, ויש כ־21 בתי קברות יהודיים באי.

היהודים הראשונים הגיעו במאה ה־19. בשנת 1916 כיהן לזמן קצר נשיא יהודי, דוקטור פרנסיסקו אנריקס. בוועידת אוויאן ב־1938 הודתה הרפובליקה הדומיניקנית להכיל כמות גדולה של פליטים יהודים מאירופה, אך בסופו של דבר התקבלו שם כ־10,000 פליטים. נוסדה גם התנחלות סוסואה שבה התגוררו כ־500 יהודים שברחו מהאירופה הנאצית. כיום חיים ברפובליקה הדומיניקנית כ־300 יהודים.

קהילת ארובה התבססה כבר ב־1754, כשהמשפחה מדורו קיבלה היתר מיוחד להתיישב. האי קיבל יהודים אנוסים, כלומר משפחות יהודיות שהוסוו כנוצרים כדי לשרוד בפרעות, ומאוחר יותר הגיעו מהגירה ממזרח אירופה ומסורינאם. בית הקברות המקומי כולל מצבות עתיקות משנת 1563. הקהילה התארגנה רשמית לאחר מלחמת העולם השנייה. בית הכנסת בית ישראל נבנה ב־1962 והוא שייך לחלק הליברלי של הקהילה; ב־2013 נפתח בית חב״ד. ראש ממשלת ארובה הראשון ושניים מהמנהיגים המובילים היו ממוצא יהודי.

קהילת קוראסאו היא העתיקה והחשובה באזור. הולנד שלחה משפחות יהודיות לאי עוד ב־1650, ואליהן הצטרפו יהודים מברזיל ב־1654. במאה ה־18 הקהילה שגשגה; בבית הכנסת המקומי נבנו מוסדות חינוך ומסגרות קהילתיות. מאז המאה ה־20 רבים מהתושבים היגרו לישראל, ארצות הברית והולנד, וכיום חיים בקורסאו כ־400 יהודים. בבונייר ובארובה יש כמה עשרות יהודים נוספים.

כאן נמצאת הקהילה הגדולה ביותר מבין האיים שכיום הם חלק מארצות הברית. יהודים החלו לבוא באלפים סביב מלחמת העולם השנייה, ובגל של הגירה מקובה אחרי 1959 הגיעו רבים נוספים. בפוארטו ריקו פועלים שלושה בתי כנסת של הזרמים העיקריים: רפורמים, קונסרבטיבים ואורתודוקסים/חב"ד. יש גם קבוצה גדולה שטוענת להיות צאצאי אנוסים. כיום חיים בפוארטו ריקו כ־1,500 יהודים.

נוכחות יהודית התחילה כבר עם הנוסע האנוס לואיס דה טורס ב־1492. בהמשך הגיעו יהודים הולנדים מברזיל ב־1634, אך רבים גורשו ב־1683. במרד העבדים של 1804 רבים מהיהודים גורשו יחד עם לבנים אחרים. בסוף המאה ה־19 הגיעו משפחות יהודיות מלבנון, מצרים וסוריה, והקהילה גדלה לכ־200 נפשות. בהמשך, עם כיבוש אמריקאי ב־1915 וחלופות פוליטיות, רבים היגרו לארצות הברית ולאחר מכן לישראל.

נוכחות יהודית בקובה קשורה גם היא לנוסעים הראשונים כמו לואיס דה טורס ב־1492. במאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 הגיעו מהגירות ממקומות שונים, ובתקופות מסוימות היו בקובה עד כ־20,000 יהודים. לאחר מהפכת קסטרו רבים עזבו; בין שנות החמישים והלאה רוב הקהילה היגרה. ב־1991 הורשאה פעילות דתית ציבורית באופן רחב יותר, וכיום חיים בקובה כ־1,500 יהודים, בעיקר בהוואנה.

יהודים חיו באיים שבים הקריבי כבר מאות שנים. הראשונים הגיעו לברבדוס ב־1661. הרבה מהם באו מהולנד, אחרי שגורשו מברזיל.

האיים נשלטו על ידי מדינות שונות. במקומות של הולנד ובריטניה קיבלו היהודים זכויות מהר יותר. המילה אנוסים פירושה יהודים שהוסוו כקתולים כדי להישאר בחיים.

כמה קהילות חשובות היו בקורסאו, ברבדוס, ג'מייקה והאיטי. בקורסאו הייתה קהילה ישנה וחזקה. בבית הכנסת שם התפללו מאז המאה ה־18.

יהודים הגיעו לג'מייקה במאה ה־16. הקהילה הוקמה ב־1656. ב־1740 קיבלו יהודים שם שוויון זכויות מוקדם. בשיאה חיו שם כ־2,400 יהודים. ב־2008 נותרו כ־200 בלבד. בית הכנסת "שערי שלום" ידוע כי רצפתו עשויה מחול ים, מנהג של צאצאי אנוסים.

כאן הגיעו יהודים במאה ה־19. ב־1916 כיהן נשיא יהודי למשך כמה חודשים. ב־1938 קיבלה המדינה פליטים יהודים מאירופה, וכ־10,000 הגיעו בסך הכל. היום יש שם כ־300 יהודים.

בארובה יש קהילה מאז 1754. בית הקברות שם כולל מצבות ישנות מהמאה ה־16. בקורסאו החלה הקהילה כבר במאה ה־17, והיא הייתה גדולה במאה ה־18. היום גרים בקורסאו כ־400 יהודים.

הרבה יהודים זזו לכאן אחרי מלחמת העולם השנייה ומקובה אחרי 1959. יש שלושה בתי כנסת לזרמים שונים. כיום חיים שם כ־1,500 יהודים.

בהאיטי הגיעו יהודים כבר ב־1492. חלקם גורשו במאה ה־17. בקובה חיו פעם עד כ־20,000 יהודים. אחרי מהפכת קסטרו רובם עזבו. היום יש בקובה וכ־1,500 יהודים, בעיקר בהוואנה.

בסך הכל חיים היום באיי הקריביים כ־10,000 יהודים.