אירובים

האירובים הם קבוצה אתנית קטנה בצפון אתיופיה, ברובה בנפת אירוב שבמחוז המזרחי של תיגראי. הם חלק מקבוצת הסהוים (Saho), שהיא קבוצה אתנית באזור, והם מתחלקים לשלוש תתי־קבוצות עיקריות: בית בוקנייתו, בית אדגבה ובית חסבלה. האירובים הם הקבוצה הסהוית היחידה שחיה בתוך גבולות אתיופיה, והם נוצריים ברובם.

יש מסורות שונות לגבי מוצאם. חלקן אומרות שהם צאצאים של מתיישבים יוונים או רומאים שהגיעו דרך נמל אדוליס (נמל בים). מסורת אחרת מספרת על מייסד בשם אנדריאס, המקושר למסורת רומית וביתית עתיקה.
בזמן שלטונו של סבגדיס שלט אירובי בחלקים מתיגראי והאזור. במאה ה־18 החלה התחזקות האסלאם בקרב חלק מקבוצות הסהוים, אך האירובים נשארו אורתודוקסים. בשנת 1846 הגיע מיסיון קתולי וכמה משפחות, בעיקר מבית בוקנייתו, קיבלו את הדת הקתולית.
בימי הכיבוש האיטלקי רבים מהאירובים התנגדו לשלטון, ובידו של האזור היו פעילים מקומיים שהתנגדו לכובש. במלחמות מאוחרות יותר רבים מן האירובים נתנו מחסה לכוחות מורדים כמו הוויאנה והיחאפה.
כיום אזור מולדתם, שהיה חלק מעגמה ההיסטורית, מחולק לנפות שונות. האזור שבו יש רוב אירובי הפך לנפת אירוב.

שפתם המסורתית נקראת אירובית. זו ניב דרומי של השפה הסהוית; ניב פירושו דיאלקט, והשפה שייכת למשפחת השפות הכושיות (קבוצת שפות באזור החוף וההורן של אפריקה). כיום רוב האירובים מדברים תיגרינית כשפת אם.
הרוב הדתי של האירובים הוא נוצרי, ויש מיעוט מוסלמי קטן.

האירובים הם קבוצה קטנה בצפון אתיופיה. הם גרים בעיקר בנפת אירוב בתיגראי. יש להם שלוש קבוצות משפחתיות: בית בוקנייתו, בית אדגבה ובית חסבלה.

יש סיפורים שונים על המקור שלהם. חלק מהסיפורים אומרים שהם באו ממשפחות יווניות או רומיות דרך נמל בשם אדוליס. סיפור אחר אומר שמייסדם נקרא אנדריאס.
לפני מאות שנים רבות מהאוכלוסיות הסובבות התאסלמו. האירובים נשארו נוצרים. ב־1846 הגיעו מיסיונרים קתולים וחלק מהאנשים קיבלו דת זו.
בזמן הכיבוש האיטלקי כמה אירובים עמדו נגד הכובש. בתקופות מאוחרות הם גם עזרו לאנשים שנלחמו נגד השלטון.

השפה הישנה שלהם נקראת אירובית. ניב פירושו צורה מקומית של שפה. היום רבים מהם מדברים תיגרינית. רובם נוצרים ומיעוט קטן מוסלמי.