אירווינג לאנגמיור

אירווינג לאנגמיור נולד בברוקלין ב-1881 ונפטר ב-1957. הוריו עודדו אותו להתבונן בטבע. אחיו הגדול, ארתור, סייע לו להקים מעבדה בחדרו. בילדותו גילו לו משקפיים שכללו את הראייה שלו, וזה חיזק את סקרנותו.

ב-1903 סיים תואר בהנדסת מתכות בקולומביה. ב-1906 קיבל דוקטורט בגטינגן אצל ולטר נרנסט. הוא עבד תקופה כמורה, ואז הצטרף לג'נרל אלקטריק ב-1909.

לאנגמיור עשה התקדמות חשובה בחקר הנורות. הוא המציא את משאבת הדיפוזיה, שסייעה ליצור ואקום עמוק. יחד עם עמיתים הראה שניתן להאריך את חיי תיל הטונגסטן בנורה על ידי מילוי הגלון בגז אציל. הוא גם גילה ששילוב התיל לסליל משפר ביצועים. אלה תרמו לפיתוח נורת הליבון ממולאת הגז.

הוא חקר פליטה תרמיונית (שחרור אלקטרונים מחום). שם הפלזמה שהמשיך לחקור, פלזמה היא גז שבו חלקיקים נושאים מטען חשמלי. לאנגמיור המציא את חיישן לאנגמיור, מכשיר שמודד טמפרטורה וצפיפות בפלזמה. הוא הצביע על רעיון הטמפרטורה האלקטרונית, מדד לאנרגיית האלקטרונים בפלזמה. כמו כן גילה מימן אטומי, ושימש אותו בריתוך בפלזמה, שיטה לחיבור מתכות בעזרת גז חם וטעון.

במהלך מלחמת העולם הראשונה הוביל שיפור במתקני גלישה ימית (הידרופון) שייצר טווח גילוי גדול יותר לצוללות. בשנות ה-40 שיפר אמצעי סונאר ועבד על מסכי עשן והסרת קרח ממטוסים. רעיונותיו כללו גם הצעת שיטות לזריעת עננים כדי לגרום לגשם.

לאנגמיור חקר גם כימיה של פני שטח. יחד עם קטרין בלודג'ט תיאר את המונולייר (רובד חד־מולקולרי), שכבה בעובי מולקולה אחת, ופיתח תיאור פיזיקלי דו־ממדי למשטחים. על עבודתו בפני שטח קיבל את פרס נובל לכימיה ב-1932.

בשנותיו האחרונות טבע את המונח "מדע פתולוגי" לתיאור מחקר מובל בהטיות לא מודעות. הוא גם עסק בשימור שטחים פתוחים והיה חובב טבע, טיפוס הרים, סקי והטסת מטוסו.

לאנגמיור עבד בג'נרל אלקטריק בין 1909 ל-1950. לאחר מחלה קצרה נפטר ב-1957. מעבדות וכתב עת בתחומיי פני השטח נקראו על שמו.

אירווינג לאנגמיור נולד ב-1881 בברוקלין ונפטר ב-1957. הוריו ועזרו ואחיו עודדו אותו לחקור.

הוא למד בהנדסת מתכות וסיים תואר ב-1903. לאחר מכן קיבל דוקטורט ב-1906.

לאנגמיור פיתח שיפורים לנורות החשמל. נורת ליבון היא נורה שמחממים חוט כדי להאיר.
הוא המציא משאבה מיוחדת לעבודה בוакуום. הוא גם עבד על פלזמה. פלזמה היא גז עם חלקיקים חשמליים.
הוא המציא את חיישן לאנגמיור למדידת פלזמה.
הוא עזר גם לשפר מכשירים לאיתור צוללות במלחמה.

הוא חקר שכבה דקה של חומר בעובי מולקולה אחת. שכבה כזו נקראת מונולייר.
בשנת 1932 קיבל פרס נובל על מחקר פני השטח.
הוא אהב טיפוס הרים, סקי וטיסה.

לקראת סוף חייו חלה לפרק זמן קצר ונפטר ב-1957.