אירועי ואדי סאליב

אירועי ואדי סאליב התרחשו בשנת 1959 בשכונת ואדי סאליב בחיפה. השכונה הייתה לפני כן ערבית, ותושביה נטשו במלחמת העצמאות. לאחר המלחמה הושבו שם בעיקר עולים יוצאי צפון-אפריקה.

ב-8, 9 ביולי 1959 התלקחו הפגנות אלימות לאחר שנורה תושב השכונה, עקיבא אלקריף, ברגליו בתגרה בבית קפה. בלילה התפשטו שמועות שווא שהפצוע מת, והבוקר הבא הביא הפגנות המוניות מול תחנת המשטרה. במהלך אותו יום חלק מהמחאה התפתח למהומות: יידוי אבנים, הצתות, שבירת חנויות וביזה בשכונות כמו הדר הכרמל. 13 שוטרים ו־2 מפגינים נפצעו. 34 מפגינים נעצרו.

הממשלה כינסה ישיבת חירום. מרבית השרים האשימו את המארגנים וקראו לפעולה משטרתית תקיפה. לוי אשכול ראה באירועים תזכורת לצורך במדיניות הגירה בררנית. רק חלק קטן מהממשלה הכיר בקושי החברתי של העולים.

ב-19 ביולי 1959 הוקמה ועדת חקירה בראשות השופט משה עציוני. הוועדה חקרה את אירועי ה־8, 9 ביולי, את תפקוד המשטרה ואת טענות האפליה והקיפוח של העולים.

הוועדה מצאה כי האירועים החלו כתגובה ספונטנית לירי על אלקריף. נמצא כי לא היו ראיות חותכות לכך שגורם חיצוני הורה על האלימות. לגבי המשטרה נקבע שהפעולה שלה הייתה זהירה ולהט ורובה נמנע משימוש באמצעים תקיפים. הוועדה הכירה בתחושת קיפוח וריחוק בקרב עולי צפון-אפריקה, אך טענה שאין הוכחה לאפליה ממוסדת מוחלטת. עם זאת הוועדה ציינה פערים חברתיים וכלכליים בין העולים לוותיקים.

הממשלה ניסתה לטפל בבעיות שהתגלו: פינוי ובנייה מחדש של השכונה, שיפור דיור, הגדלת תקציבי פינוי מעברות והחלת קצבאות ילדים בספטמבר 1959 למשפחות עם ארבעה ילדים ומעלה. בפוליטיקה קצרה הטווח מפלגת השלטון, מפא"י, זכתה בהמשך בבחירות. המחאה המזרחית המשיכה להתארגן בשנים שאחר כך, ובשנות ה־70 צמחה שוב בתנועות כמו הפנתרים השחורים. האירועים נחקקו בזיכרון הציבורי כסמל לתחושות הקיפוח של עולי צפון-אפריקה.

השיר "לשכת עבודה" של יוסף ג'ו עמאר הוקלט בהקשר האירועים והפך לשיר מחאה מוכר. הבמאי עמוס גיתאי יצר בשנת 1979 סרט תיעודי על המאורעות, וצילם ב־1986 את הסרט העלילתי "אסתר" בחורבות ואדי סאליב.

ואדי סאליב היא שכונה בחיפה. לפני המלחמה גרו שם ערבים. אחרי המלחמה גרו שם עולים רבים מצפון אפריקה.

ב-8, 9 ביולי 1959 פצוע תושב בשם עקיבא אלקריף. הוא נורה ברגליו. בלילה נפוצו שמועות שהוא מת. בבוקר התאספו אנשים רבים ליד תחנת המשטרה. בהמשך פרצו מהומות, שברו חלונות ויידו אבנים. 13 שוטרים ו־2 מפגינים נפצעו. 34 אנשים נעצרו.

הממשלה קראה לישיבת חירום. חלק מהשרים האשימו את המארגנים. רק שר אחד אמר שיש בעיות אמיתיות בין העולים והחברה.

נוסדה ועדת חקירה ב־19 ביולי 1959. הוועדה בדקה למה פרצו המהומות ומה עשתה המשטרה.

הוועדה אמרה שהמהומות התחילו כתגובת הזדהות עם הפצוע. לא נמצאו ראיות שהאחרים הפכו את ההפגנות לאלימות. הוועדה מצאה שגם לעולים הייתה תחושת קיפוח. קיפוח אומר תחושה שאינם מקבלים יחס הוגן.

הממשלה שיפרה דיור בשכונה. נוספו עזרה ותקציבים למשפחות. בספטמבר 1959 הוחלו קצבאות ילדים למשפחות עם ארבעה ילדים ומעלה.

השיר "לשכת עבודה" הפך לשיר מחאה. הבמאי עמוס גיתאי צילם סרטים על המאורעות.