אירן נמירובסקי (1903, 1942) הייתה סופרת שכתבה בצרפתית. נולדה בקייב למשפחה יהודית אמידה, גדלה עם אומנת צרפתייה ודיברה צרפתית כמעט כשפת אם. בשנות ה־20 עברה לפריז, למדה בסורבון והחלה לפרסם רומנים מצליחים.
נמירובסקי נישאה למישל אפשטיין והייתה אם לשתי בנות, דניז ואליזבת. בין ספריה המוקדמים נמצאים David Golder (1929) ו‑Le Bal (1930), שהקנו לה פרסום רב. ב־1930 המירה את דתה לנצרות קתולית. למרות הישגיה, ב־1938 לא קיבלה אזרחות צרפתית, כנראה בשל מוצאה היהודי.
ב־1940 חוקי הגזע מנעו מאחרים לפרסם ולעבוד. המשפחה עזבה את פריז וניסתה להתחבא בכפר בבורגונדי. נמירובסקי נאלצה לענוד טלאי צהוב, סימן שהיה נתון ליהודים תחת הכיבוש (תו זיהוי שאנשים יהודים היו חייבים לשאת).
ב־13 ביולי 1942 המשטרה הצרפתית עצרה אותה בגלל מוצאה היהודי. היא הועברה למחנה אושוויץ, שם לפי רישומי המחנה מתה מטיפוס (מחלת חום זיהומית) כחודש אחר כך. בעלה נשלח גם הוא לאושוויץ ונרצח בתאי הגזים.
כתיבתה האחרונה, "סוויטה צרפתית", נכתבה בזמן הכיבוש ותיארה את חיי היום־יום בין 4 ביוני 1940 ל־1 ביולי 1941. כתיבה זו מציגה תובנה ובשלות יוצאות דופן, והיא איננה רק יומן.
בתה דניז שמרה את כתב היד בסתר כשישים שנה, ורק בשנות ה־90 קראה בו והעבירה אותו להוצאה לאור. הספר פורסם ב־2004 וזכה להצלחה ולפרס רנודו. הכתב היד היה חלק מסדרה שתכלול חמש נובלות; שלוש מהן חסרות.
אירן נמירובסקי נולדה ב־1903 בקייב. היא כתבה ספרים בצרפתית. היא נולדה יהודייה והפכה לנוצרית.
כשהייתה קטנה היא טיפוח על ידי אומנת צרפתייה. היא עברה לפריז, למדה שם והתחתנה עם מישל. היו לה שתי בנות, דניז ואליזבת. כמה מספריה הצליחו והוצגו גם על הבמה והקולנוע.
במלחמת העולם השנייה חיו היהודים בצרפת בקשיים. המשפחה ברחה לכפר, והיא נאלצה לענוד טלאי צהוב. טלאי צהוב הוא מדבקה שמיהרו להבדיל בין יהודים לאחרים.
ב־13 ביולי 1942 עצרו אותה והעבירו אותה למחנה בשם אושוויץ. אושוויץ היה מחנה גדול שבו אנשים רבים מתו. לפי הרשומות, היא חלה במחלה קשה ונפטרה שם כחודש לאחר מכן. בעלה נשלח גם הוא למחנה ונפטר שם.
בתה דניז שמרה ספר שהיה כתוב בידי אירן במשך כ־60 שנה. רק בשנות ה־90 קראה אותו והגישה אותו להוצאה לאור. הספר יצא לאור ב־2004 וזכה לפרסום. הוא כולל שתי נובלות על החיים תחת הכיבוש. הכותבת תכננה עוד שלוש נובלות, שלא נמצאו.
תגובות גולשים