איש שמן

"איש שמן" הוא שם הקוד לפצצת ביקוע גרעיני שהוטלה על נגסאקי ב-9 באוגוסט 1945. פצצה זו השתמשה בביקוע גרעיני של פלוטוניום-239, יסוד מלאכותי. ההטלה בוצעה על ידי חיל האוויר האמריקני והביאה למותם של עשרות אלפים מתושבי העיר. היא הוטלה שלושה ימים אחרי "ילד קטן" על הירושימה, ובסופו של דבר הובילה כניעה של יפן.

הפיתוח נעשה בפרויקט מנהטן, תוכנית סודית של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. בתחילה תכננו מנגנון ירי (שיטת ירי שבה מצרפים שתי מסות יחד כדי להגיע לביקוע). עם זאת, בפלוטוניום-239 הייתה רמת ביקוע ספונטני גבוהה, וזה הסיכן שהפצצה תתפוצץ מוקדם מדי.

הפתרון היה "מנגנון קריסה". זהו תכנון שבו מסת פלוטוניום תת-קריטית מונחת במרכז, ומסביביה מסודרים מטחי חומר נפץ. המטחים מוצתים בו-זמנית כדי לדחוס את הפלוטוניום. הדחיסה מעלה את הצפיפות ומביאה למסה קריטית שמתחילה תגובת שרשרת גרעינית. כדי להשיג דחיסה סימטרית השתמשו ב"עדשות נפץ", חומר נפץ בצפיפויות שונות, שמרכז את גלי ההדף.

מנגנון הקריסה דרש דיוק רב. לכן ערכו ניסוי מקדים, "טריניטי", ביולי 1945. בניסוי נבדקה פצצת פלוטוניום במנגנון קריסה. עוצמת הניסוי הייתה כ-20 קילוטון, חזקה מהציפיות.

מכיוון שהפצצה הייתה כבדה ורחבה, התאימו לה את מטוסי ההטלה. ה-B-29 נבחר לשאת את הנשק. נעשו ניסויי הטלה עם פצצות דמה ותיקונים בעיצוב הזנב וההטלה עד שהמטוס היה מוכן למשימה.

היעד המקורי היה קוקורה, אך עננות כבדה הביאה להטיה לנגסאקי. הפצצה הוטלה על ידי ה-B-29 "בוקסקאר" ב-9 באוגוסט. היא התפוצצה בגובה כ-469 מטרים, 43 שניות אחרי השליחה, בעוצמה של כ-21 קילוטון TNT.

בשל פני שטח הרריים נגרם נזק קטן יותר מאשר בירושימה. אזור תעשייה בעמק הוחרב ברדיוס של כ-1.6 ק"מ. שריפות פרצו עד כ-3.2 ק"מ דרומית לנקודת הפגיעה. ההערכות מדברות על כ-40,000 הרוגים מידיים וכ-25,000 פצועים, ועוד אלפים שמתו בעקבות הפציעות והקרינה בשנים שאחר כך.

לאחר ההפצצה נכנעה יפן ללא תנאים, בין השאר מחשש מפצצות נוספות. מאז מבצע זה הייתה זו הפעם האחרונה שנעשה שימוש בפצצה גרעינית כנשק במלחמה. מידע על מנגנון הקריסה נשמר בסוד עד 1951, אז נחשף בחלקו במהלך משפט רוזנברג.

"איש שמן" הייתה פצצה גרעינית שהוטלה על נגסאקי ב-9 באוגוסט 1945. פצצה גרעינית משתמשת באנרגיה מהגרעין של חומרים.
הפצצה הוטסה ב-B-29 שנקרא "בוקסקאר".

הפצצה פותחה במסגרת פרויקט מנהטן. פלוטוניום הוא יסוד כימי שמייצרים במפעלים ייעודיים. את הפלוטוניום בערו כדי ליצור פיצוץ גדול.

במנגנון קריסה שמים בלב הפצצה פלוטוניום. מסביב שמים חומר נפץ. כשהחומר נפץ מתפוצץ יחד, הוא לוחץ את הפלוטוניום.
הלחץ מעלה את הצפיפות. כשהצפיפות מספיק גבוהה מתחילה תגובה חזקה שמייצרת פיצוץ גדול. לפני שהשתמשו בו ערכו ניסוי בשם "טריניטי".

הפצצה הופנתה לנגסאקי אחרי בעיות מזג אוויר ביעד הראשון. היא התפוצצה בגובה כ-469 מטרים.
העוצמה הייתה כ-21 קילוטון. הרבה בניינים נחרבו. כ-40,000 אנשים נהרגו מיד, ועוד רבים נפגעו והשפעות הקרינה פגעו באחרים בשנים הבאות.

אחרי ההפצצה יפן נכנעה. מאז לא נעשה שימוש נוסף בפצצות גרעיניות במלחמה.
מידע על הדרך שבה הפצצה עובדת נשמר בסוד שנים רבות.