אל ליסיצקי

אל ליסיצקי (לזר מרקוביץ' ליסיצקי, 1890, 1941) היה אמן יהודי-רוסי רב־תחומי: צלם, מעצב, טיפוגרף (עיצוב אותיות ומדיה מודפסת), מורה ואדריכל. הוא היה דמות מרכזית בתנועת האוונגרד הרוסי ועבד בצמוד לקזימיר מלביץ'. עבודתו השפיעה על הבאוהאוס, הקונסטרוקטיביזם והדה־סטייל.

ליסיצקי נולד בפוצ'ינוק ולמד בעיירות כמו ויטבסק. מתחילת נעוריו לימד ציור. החוק הצארי מנע את כניסתו לאקדמיה בסנקט פטרבורג, ולכן נסע לגרמניה ולמד אדריכלות בדארמשטאט. ב-1912 טייל באירופה ולמד בעצמו אמנות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שב לרוסיה וסיים לימודי אדריכלות במכון הפוליטכני של ריגה.

בהמשך עסק בליווי וקידום תרבות יהודית. עיצב ספרי ילדים ביידיש, ובין העבודות המוקדמות שלו היו אותיות בסגנון אר־נובו והמחשות לשיר המסורתי "חד גדיא". מוטיב ה"יד" וייצוגים סמליים אחרים חזרו ביצירותיו גם מאוחר יותר.

ב-1919 חזר לוויטבסק בהזמנת מארק שאגאל. שם פגש את מלביץ' והתקרב לסופרמטיזם, תנועה אמנותית שהתמקדה בצורות גיאומטריות פשוטות ובהפשטה (סופרמטיזם הוא סגנון אמנות שמדגיש צורות גיאומטריות וטוהר הצורה). ליסיצקי אימץ את הרעיונות הללו ועיצב בין היתר פוסטר תעמולה מפורסם מ-1919 שבו יתד אדום הורס רישום לבן, סמל למאבק הפוליטי באותם ימים.

הוא הצטרף לקבוצת אונוביס, שהפיצה את האידיאות הסופרמטיסטיות. חברי הקבוצה אף חתמו חלק מעבודותיהם בסימון ריבוע שחור, כסמל שותפות ופוליטי.

ליסיצקי פיתח גרסה אישית לסופרמטיזם. במקביל לעיסוק בציור דו־ממדי הוא חיפש דרכים להכניס רעיונות של מרחב ותלת־ממד לתוך השפה הזאת.

ליסיצקי יצר סדרות שנקראו "פּרוֹאוּן" (Proun). הפרואון היה ניסוי בשפה החזותית של הסופרמטיזם, עם אלמנטים מרחביים, זוויות ופרספקטיבות מרובות. הוא תיאר את הפרואון כ"תחנה שבה דבר הופך מציור לאדריכלות". עבודות הפרואון כללו רישומים, ליתוגרפיות וגם התקנים תלת־ממדיים. לעתים שילב אותיות עבריות כחלק מעיצוב פרואון.

בשנות ה־20 חי ועבד בברלין. שם ערך ועיצב מגזינים, החליף רעיונות עם אמנים אירופאים ושיתף פעולה עם יוצרים כמו מאיאקובסקי וז'אן ארף. פרסם את סדרת הפרואון הראשונה והציג בתערוכות, כולל בגלריות בגרמניה. ב-1927 נישא לסופי קופרס.

בשנות ה־20 וה־30 ניהל ניסויים בטיפוגרפיה (עיצוב אותיות), פוטומונטאז' (הרכבה של צילומים ואלמנטים חזותיים) ועיצוב תערוכות. חלה בשחפת וטופל בשווייץ, אך חזר למוסקבה והמשיך ללמד ולעצב. בין הפרויקטים בולטים היה רעיון לבניין בשם "ענן הברזל" שתוכנן עם האדריכל אמיל רות'.

עבודתו בשנות ה־30 כיוונה רבות לתעמולה סובייטית ולעיצוב ספרים חדשני. הוא ראה בספר חפץ בעל כוח להעביר רעיונות ולהשפיע על החברה. בפברואר 1941 הזדעזעה בריאותו והוא המשיך להפיק עבודות תעמולה, בהן פוסטר לעידוד ייצור טנקים. ליסיצקי נפטר ב-30 בדצמבר 1941 משחפת.

ליסיצקי נזכר בתור פורץ דרך בטיפוגרפיה, בפוטומונטאז' ובעיצוב תערוכות. עבודותיו קידמו את הרעיון שאמנות יכולה לשמש כלי לשינוי חברתי. יוזמותיו הבינלאומיות חיזקו קשרים בין האוונגרד הרוסי לבין תנועות כמו הבאוהאוס והדה־סטייל. דרך הפרואונים ועיצוביו הוא השפיע על התפתחות האדריכלות ועיצוב התקשורת החזותית במאה ה־20.

אל ליסיצקי (1890, 1941) היה אמן יהודי-רוסי שעבד בכמה תחומים. הוא צייר, עיצב ספרים, צילם וגם תכנן מבנים.

ליסיצקי גדל בעיירות ליד סמולנסק ולמד ציור מגיל צעיר. בגלל חוקים שעצרו יהודים, נסע ללמוד בגרמניה. הוא חזר לרוסיה ועיצב ספרי ילדים ביידיש.

ב-1919 חזר לוויטבסק והצטרף לבית ספר לאמנות. שם פגש את מלביץ'. מלביץ' קידם סגנון שנקרא סופרמטיזם. סופרמטיזם זה סגנון שמשתמש בצורות גיאומטריות פשוטות, כמו ריבועים וקווים.

ליסיצקי עיצב פוסטר חזק שבו יתד אדום שובר צורה לבנה. הוא הצטרף גם לקבוצה בשם אונוביס, שחילקה רעיונות ועיצבה יחד.

ליסיצקי יצר סדרת עבודות בשם פרואון. פרואון זו סדרת ניסויים שבה הוא חקר איך להפוך ציור לרעיון אדריכלי. הוא שיחק בצורות, צבעים וזוויות. לפעמים השתמש גם באותיות עבריות בעיצוב.

הוא עבד בברלין, ערך מגזינים ועיצב ספרים. חזר למוסקבה בעשור הבא ועבד על עיצובים לתערוכות וספרים. עשה ניסויים בצילום והרכבת תמונות שנקראת פוטומונטז' (הרכבת תמונות).

ליסיצקי תרם רעיונות חדשים לעיצוב. הוא רצה שאמנות תשפר את חיי האנשים. הוא מת ב-1941 ממחלת השחפת.