אלברט הראשון, מלך הבלגים

אלברט הראשון נולד ב-8 באפריל 1875. אביו היה נסיך פיליפ, דודו לאופולד השני.

בשנת 1893 מת אחיו בודואן, ואלברט הפך ליורש הכתר. כמבוגר שימש כסנאטור ודרש שיפור בתשתיות תחבורה ובכלל זה רכבות. ב-1906 ייסד מוסד לעידוד דייגים צעירים במעמד חלש. ב-1909 ביקר בקונגו הבלגית והמליץ על רפורמות להגנה על האוכלוסייה המקומית ולפיתוח טכנולוגי.

ב-2 באוקטובר 1900 התחתן עם אליזבת גבריאל ואלרי מארי, דוכסית בוואריה. הם הביאו לעולם שלושה ילדים. העם העריך את הזוג על אורח חיים פשוט.

ב-23 בדצמבר 1909 הוכתר למלך בלגיה. הוא היה המלך הראשון שהשבע נאמנות גם בצרפתית וגם בהולנדית.

בתחילת המאה העשרים עלו המתח וההצטיידות הצבאית באירופה. ב-1913 נסע אלברט לגרמניה ולצרפת כדי להדגיש שבלגיה רוצה להישאר נייטרלית (לא לוקחת צד). באותה שנה הוא גם יזם גיוס חובה, והגדיל את צבא בלגיה כמעט פי שניים.

באוגוסט 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה. גרמניה דרשה להעביר צבאות דרך בלגיה; אלברט סירב ולקח פיקוד על הצבא. אחר הקרבות בלייז' והמצור על אנטוורפן נסוגו הכוחות עד נהר האיזר. אלברט סירב להצטרף לממשלה הגולה ונשאר עם הצבא. הוא ביקר בקו הקדמי כדי לעודד את החיילים, וקיבל את הכינוי "המלך החייל".

לאחר המלחמה ויתר על התארים הגרמניים והשמיש שם משפחה שמשמעותו "מבלגיה" בשלוש השפות הרשמיות. ייצג את בלגיה בשיחות השלום בורסאי והגן על אינטרסים לאומיים. השקיע בשיקום המדינה ובפיתוח פרויקטים ציבורים, כמו התעלה שמחברת בין נמלי לייז' ואנטוורפן, שנקראת על שמו. ב-1928 ייסד את הקרן הלאומית למחקר מדעי. ב-1930 תמך במעבר אוניברסיטת גנט לפלמית (השפה הפלמית היא ההולנדית המדוברת בבלגיה).

ב-13 באפריל 1933 ביקר בתל אביב ופגש נציגים מקומיים. הביע תמיכה ברעיון הציוני (תנועה להקמת בית לאומי יהודי).

אהב טיפוס הרים. ב-17 בפברואר 1934 נהרג בתאונת טיפוס. הוא נקבר בקבר המלכותי בכנסיית נוטר-דאם בלאקן. תכונותיו בזמן המלחמה, יחסו לציבור ומותו הפתאומי הפכו אותו לסמל לאומי. הוקמו לו אנדרטאות, ויש כיכרות שהוקדשו לשמו בתל אביב ובחיפה.

אלברט הראשון נולד ב-8 באפריל 1875. אביו היה נסיך פיליפ.

ב-2 באוקטובר 1900 נשא לאישה את אליזבת מדוכסות בוואריה. היו להם שלושה ילדים.

הוא הוכתר למלך בלגיה ב-23 בדצמבר 1909. נשבע בשתי שפות, צרפתית והולנדית.

בשנת 1914 פרצה מלחמה גדולה. גרמניה רצתה לעבור דרך בלגיה. אלברט אמר לא ותפס פיקוד על הצבא. הוא נשאר עם החיילים ועודד אותם. אנשים קראו לו "המלך החייל".

לאחר המלחמה עזר לשקם את המדינה. בנה תעלה שמחברת בין נמלים חשובים. ב-1928 ייסד קרן לתמיכה במדע.

הוא אהב לטפס על הרים. ב-17 בפברואר 1934 נפל בטיפוס ומת. נקבר בכנסיית נוטר-דאם בלאקן. אחרי מותו הקימו לו אנדרטאות וכיכרות על שמו.

נשוי לאליזבת, שלושה ילדים.