פיליפ פון פרארי

פיליפ לה רנוטייר פון פרארי (11 במאי 1850 - 20 במאי 1917) היה אספן צרפתי, שנחשב לבעל אוסף הבולים הגדול ביותר בהיסטוריה. הוא אסף גם מטבעות וגלויות, אך נודע בעיקר בשל אוסף הבולים.

פון פרארי נולד למשפחת אצולה. אביו היה איש עסקים עשיר, שותף בחברת השקעות שהשקיעה בפרויקטים גדולים כמו תעלת סואץ ותוכנית אוסמן לחידוש פריז, ולחברה זו היו קשרים ותחרות עם משפחת רוטשילד. אמו היתה נצר למשפחת המלוכה של מונקו. הוא נולד והתגורר בהוטל מאטיניו (Hôtel Matignon) שבפריז, בניין היסטורי שכיום משמש כמקום מגוריו הרשמי של ראש ממשלת צרפת. אחרי מות אביו ב-1871, ואווירה עוינת כלפי האצולה בפריז, אמו עברה לאוסטרו-הונגריה; בית המשפחה שימש כשגרירות, והוא אומץ על ידי הרוזן האוסטרי מרנוטייר והפך לאזרח אוסטרי.

פון פרארי החל לאסוף בולים בגיל צעיר והקדיש חלק גדול מהירושה שלו לרכישות של בולים ומטבעות נדירים. לעתים רכש אוספים שלמים. האוסף הוחזק בחדר מיוחד בביתו; הוא העסיק אוצר ושתי מזכירות כדי לטפל בו ולסדרו. הוא ערך מסעות רבים לחו"ל כדי למצוא בולים נדירים, ולעיתים שילם בעבורם בזהב. התנהגותו היתה אימפולסיבית; סוחרים ניצלו זאת ומכרו לו פריטים במחירים גבוהים.

במהלך מלחמת העולם הראשונה פון פרארי חש לא מוגן כאזרח אוסטרי בצרפת. ב-1917 השאיר את מאות אלבומי הבולים בבניין השגרירות ועזב לשווייץ. הוא מת זמן קצר לאחר מכן. לאחר המלחמה ממשלת צרפת החרימה את האוסף וטענה שהוא פיצוי על נזקי המלחמה. צוואתו, שבה הוריש את האוסף למוזיאון הדואר בברלין כדי שיוצג לציבור, לא התקבלה. במקום זאת נמכר האוסף במכירות פומביות בין 1921 ל-1926, והניב כ-30 מיליון פרנקים. אספנים רבים שמחזיקים היום פריטים מהאוסף מתגאים שבהם וניתן למצוא את התווית "Ex-Ferrary" על פריטים אלה.

פיליפ לה רנוטייר פון פרארי (11 במאי 1850 - 20 במאי 1917) היה אספן בולים גדול מאוד. אספן - אדם שאוסף דברים.

פון פרארי נולד למשפחה עשירה שנקראת אצולה. אצולה - משפחה עשירה עם תארים. אמו היתה משפחה של המלכים של מונקו. הוא גר בהוטל מאטיניו בפריז. הבית שלהם הפך לשגרירות. שגרירות - המקום שבו עובדים נציגי מדינה.

הוא התחיל לאסוף בולים כשהיה צעיר. הוא השתמש בהרבה כסף מהירושה שלו כדי לקנות בולים נדירים. נדיר - משהו שקשה למצוא. הוא קנה אפילו אוספים שלמים. היה לו חדר מיוחד לבולים. הוא העסיק אדם אחד שסידר את הבולים ושתי מזכירות שעזרו לו. הוא נסע למדינות אחרות כדי למצוא בולים. לפעמים שילם בזהב. בגלל שהוא קנה מהר, סוחרים רצו ממנו הרבה כסף.

בשנת 1917 הוא פחד להישאר בצרפת כיוון שהיה אזרח אוסטרי. הוא השאיר את אלבומי הבולים בשגרירות ועזב לשווייץ. הוא מת זמן קצר אחרי זה. אחרי המלחמה צרפת לקחה את האוסף. צוואתו לשלוח את האוסף למוזיאון בברלין לא התקיימה. במקום זאת מכרו את הבולים במכירות בין 1921 ל-1926 וקיבלו כ-30 מיליון פרנקים. כיום אספנים שמחזיקים פריטים מהאוסף מדברים על התווית "Ex-Ferrary".