אלטנוילנד

"אַלְטְנוֹילַנְד" (בגרמנית: Altneuland) הוא רומן אוטופי (ספר שמתאר חברה מושלמת אפשרית) מאת בנימין זאב הרצל. הספר יצא בלייפציג ב־1902. הרצל כתב אותו בין 1899 ל־1902. כתב היד נושא את השם המקורי "ציון החדשה". התרגום העברי של נחום סוקולוב באותה שנה קיבל את השם "תל אביב", תרגום שמשלב "תל" (עתיקות) ו"אביב" (התחדשות). המוטו המפורסם שעל כריכת הספר הוא: "אם תרצו, אין זו אגדה".

בשנות ה־20 וה־60 הופיעו מהדורות ותרגומים נוספים. בשנת 1961 יצא תרגום של שמואל שניצר במהדורה חגיגית שכללה איורים וצילומים מהארכיון הציוני. ב־2002 ובאירועים מאוחרים יותר תוקראו ודיונו בחזון של הרצל בהקשרים חינוכיים ותיאטרליים.


הרצל כתב ברקע של שיח אוטופי רחב מן המאה ה־19. לפניו כבר הופיעו חיבורים ציוניים־אוטופיים אחרים, אך "אלטנוי\'לנד" זכה לתפוצה והשפעה רחבה יותר. הספר שואב גם מן המסורת האירופית של אוטופיות.



הגיבור המרכזי הוא פרידריך לוונברג, יהודי וינאי צעיר. בתחילת הספר הוא מתקשה בחיי היום־יום ואז מצטרף למסע עם האציל פרוסי בשם קינגסקורט. השניים עוגנים ביפו, מבקרים מושבות עבריות כמו ראשון לציון, ורואים את מצב הארץ כפי שהרצל חזה.

אחרי שתי עשורים של חיים נפרדים, חוזרים השניים לארץ. הם פוגשים את דוד ליטוואק, שהפך לאחד ממנהיגי היישוב. העלילה מתמקדת בבניין חברה חדשה: בחירות, ויכוחים פוליטיים, חיי קהילה ומשפחה. אחד הנרטיבים המרכזיים מסביר כיצד היישוב קיבל חכירה (השכרה ארוכת טווח) מהסולטן (שליט האימפריה העות'מאנית) וקיבל אוטונומיה רחבה.


החברה המתוארת מאורגנת כקואופרטיבים (ארגונים שבהם החברים משתפים ברווחים ובניהול) ובחברות־מניות בבעלות החברים. היא אינה מדינה עצמאית פורמלית, אלא נהנית מאוטונומיה כלכלית ומנהלית תחת חכירת הארץ. הרצל מתאר גם פרויקטים תשתיתיים, בין היתר "תעלת הימים" שמחברת את הים התיכון לירדן ומשמשת להפקת חשמל ושייט.

החברה מאמצת חלקים מן התרבות האירופית, אבל דוחה מתחים מעמדיים ודתיים. זוהי חברה חילונית ושוויונית, עם מדינת רווחה, חינוך חינם והדדיות, עיקרון שמחפש דרך שלישית בין קפיטליזם לסוציאליזם. ירושלים נשארת מרכז רוחני ומדיני, וחיפה מתפתחת למרכז כלכלי.

בספר יש דמות בולטת של מהנדס ערבי בשם רשיד ביי. הוא מסביר שהשינוי הטיב עם התושבים המקומיים: שיפור תעסוקה, בריאות ובתי ספר. זכויות שוות לערבים מובאות כהבטחה חברתית מרכזית. הרצל גם מניח שבעקבות עליית היהודים תיעלם האנטישמיות בעולם.


הרצל השתמש בדמויות שמזכירות אנשים מחייו ועוזריו. הספר השפיע על התנועה הציונית, התקבל בהתלהבות אך גם ספג ביקורת, למשל מטעמי זהות יהודית וחוסר יישום מעשי. תרגומים מהירים, ובמיוחד היידיש, הרחיבו את טווח ההשפעה.

בסיכומו, "אלטנוי\'לנד" הציע חזון טכנולוגי, כלכלי וחברתי לעתיד היישוב היהודי בארץ. המוטיב של שילוב ישן וחדש שבשם הספר גם חבר לשם העיר העברית הראשונה, תל אביב.

"אלטנויאלנד" הוא ספר של בנימין זאב הרצל. הספר יצא ב־1902. ההרצל כתב בו איך הוא מדמיין עתיד טוב ליהודים בארץ.

השם התורגם לעברית על ידי נחום סוקולוב ל"תל אביב". זה נשמע כמו "תל" (אתר עתיק) ו"אביב" (התחלה חדשה).


בסיפור יש צעיר בשם פרידריך. הוא נוסע עם אציל בשם קינגסקורט. הם מבקרים ביפו ורואים מושבות חקלאיות.

אחרי שנים הם חוזרים. הם פוגשים את דוד ליטוואק. דוד מסייע להקים חברה חדשה בארץ.


החברה מאורגנת בקואופרטיבים (קבוצות שעובדות ומחליטות יחד). הארץ נשארת תחת השלטון של הסולטן (שליט האימפריה הטורקית), אבל היהודים מקבלים חכירה (השכרה ארוכת טווח) והרבה חופש להתארגן.

הספר מתאר עירונות, תעלות מים גדולה למים ולחשמל, בתי ספר חינם, ושירותים טובות לאנשים.

יש גם דמות ערבית טובה בשם רשיד ביי. הוא מסביר שהשינוי עזר גם לתושבים המקומיים. הספר מדבר על שוויון בין אנשים, יחס אדיב ושיתוף.


הספר השפיע על רעיונות הציונות. תרגמו אותו לשפות רבות. השם "תל אביב" בחרו לשכונה בארץ ומאוחר יותר לעיר.