אלי עמיר

פואד אלי עמיר (נולד ב-26 בספטמבר 1937) הוא סופר ופעיל חברתי ישראלי.

אלי עמיר נולד בבגדאד בשם פואד אליאס נאסח חלסצ'י. משפחתו ניצלה מההפרהוד (מהומות אלימות נגד היהודים בבגדאד) כשהיה בן ארבע. לפני גיל 13 עלה לישראל. נקלט בבית עולים והצטרף לחברת נוער של עליית הנוער (תוכנית שקלטה ועלתה צעירים לקיבוצים). נפגש עם חיים בקיבוץ משמר העמק, שם חווה יחס מזלזל וגזענות.

בשנת 1954 עבר לבד לירושלים. למד בבית ספר ערב לנערים עובדים ועבד כנער שליח במשרד ראש הממשלה. לאחר מכן התגייס לצה"ל. השנים בקיבוץ השפיעו עליו עמוקות: הן יצרו קונפליקטים עם דמות הצבר ומול זהותו, אך גם חשפו אותו לתרבות הארץ והמערב. עמיר הביע התנגדות לכפייה תרבותית ולרעיון שאפשר לקטוע אדם משורשיו. הוא טען ששינוי תרבותי צריך להיות איטי, מאוזן ובהוספה, לא בהחלפה.

עמיר כתב על ייסורי העלייה והקליטה, על משבר תרבויות, על המתח בין מזרח למערב ועל היחס לשונה. בשנת 2006 הוצעה מועמדותו לנשיאות וההצעה זכתה להדים בתקשורת, במיוחד בערבית. הוא נשא משואה ביום העצמאות ה-69. בספרו "והימים לא חלפו" מתאר את ילדותו במשפחה בת תשע נפשות, קשיי אביו ונסיונו להביא את המשפחה לירושלים. יש לו שלושה ילדים.

אחרי השחרור עבד כמנהל הארכיון במשרד ראש הממשלה ולמד באוניברסיטה העברית בפקולטה למדעי המזרח, שבה למד ספרות ערבית ולימודי המזרח התיכון. בין 1964 ל-1968 שימש כעוזר ראשי ליועץ לענייני ערבים של ראש הממשלה, ואחר מלחמת ששת הימים ניהל את לשכת היועץ במזרח ירושלים. בסוף 1968 הצטרף לצוות הקמת משרד הקליטה ועבד לצד לובה אליאב ושמעון פרס.

שימש בתפקידים ניהוליים רבים, ובשנים 1975, 1978 כיהן כמנכ"ל הפדרציה הספרדית בארצות הברית ולאחר מכן כמתאם החזרת יורדים. ב-1984 מונה למנכ"ל עליית הנוער (הארגון לטיפוח וקליטת נוער עולים) בסוכנות היהודית וכיהן בתפקיד כעשרים שנה. תקופתו התאפיינה בהרחבת הפעילות, בקידום לימודי בגרות (בחינות סיום תיכון) לחניכי עליית הנוער ובקליטת עולי אתיופיה וחבר העמים. הוא הקים ועמד בראש הקהילה החינוכית-התיישבותית ניצנה במשך עשרים שנה.

הוא שימש מרצה, כתב לעיתונות והשתתף בתוכנית רדיו שבועית. פעל לצמצום פערים חברתיים, לטיפוח התרבות של יהודי ארצות ערב, לקידום לימודי ערבית ולדיאלוג עם מדינות ערב. ייצג את ישראל בוועדות בנושא פליטים ערבים במסגרת הסכמי אוסלו. מאז 2008 חבר בוועד המנהל של אגודת אכסניות הנוער. בשנת 2020 קיבל תואר "עמית כבוד" ממכללת בית ברל. בעיריית נהריה קרו רחוב על שמו.

עמיר החל לכתוב בשנת 1970. ספריו היו רבי-מכר ותורגמו לשפות רבות, בין היתר לערבית. זכה בפרסים רבים, למשל פרס יגאל אלון ופרס ברנר לשנת 2019. הוכר כיקיר ירושלים וכאזרח כבוד של תל אביב. קיבל דוקטורטים לשם כבוד ממוסדות אקדמיים שונים. עוסקים ביצירתו נכללים ספרים כמו "מפריח היונים", "תרנגול כפרות" ו"יסמין". עיתונות בינלאומית השוותה אותו לסופר המצרי נגיב מחפוז.

פואד אלי עמיר נולד בבגדאד ב-1937. שמו המקורי היה פואד אליאס נאסח חלסצ'י. משפחתו נשארה בחיים אחרי ההפרהוד. ההפרהוד היו מהומות אלימות נגד יהודים בעיר.

כשהיה ילד עלו המשפחה לישראל. הם התיישבו בבית עולים. הוא הצטרף לתוכנית עליית הנוער. עליית הנוער היא תוכנית שעוזרת לילדים שעלו לארץ. הוא חי בקיבוץ בשם משמר העמק. שם הרגיש לעיתים חוסר כבוד וגזענות.

בגיל צעיר עבר לבד לירושלים. למד בערב ועבד כדי לעזור למשפחתו. אחרי השירות הצבאי המשיך ללמוד ולעבוד. יש לו שלושה ילדים.

עבד בארכיון של משרד ראש הממשלה ולמד ספרות ערבית ומדעי המזרח. עמד בתפקידים חשובים במשרדי הקליטה ובסוכנות היהודית. ב-1984 מונה למנכ"ל עליית הנוער. בתפקידו עזר לנוער במצוקה ולקלט עולים מאתיופיה וממדינות חבר העמים. דאג שילדים ילמדו ויעברו בגרות. הקים קהילה חינוכית בשם ניצנה ועמד בראשה שנים רבות.

הוא פעל לשקט ולשיחה עם אנשים מארצות ערב. השתתף בכנסים עם פלסטינים ומשלחות ערביות. מאוחר יותר קראו רחוב על שמו ונתנו לו תארים כבודיים מהמכללות.

החל לכתוב ב-1970. כתב ספרים שהפכו לפופולריים. ספריו תורגמו לשפות רבות, גם לערבית. קיבל פרסים חשובים, ביניהם פרס ברנר. עיתונות זרה השוותה אותו לסופר מפורסם במצרים.