אליהו בן-אלישר

אליהו בן-אלישר (נולד אליהו גוטליב, 1932, 2000) נולד ברדום שבפולין. ב-1942, בגיל 10, צורף לקבוצה של יהודים שהם נתיני ארץ ישראל (יהודים שהוּשוּבוּ לישראל במסגרת החלפות), והגיע ארצה בנובמבר 1942.

בארץ גדל בבית קרוב משפחה שהיה חבר באצ"ל (ארגון מחתרתי יהודי) ולמד בביל"ו, בית ספר דתי בתל אביב. אחרי המלחמה גילה שאביו נספה במחנה ריכוז, ואמו נהרגה בתאונת דרכים. אחיו נתן שרד ועלה אחר כך לארצות הברית.

לאחר שירות בצה"ל למד בסורבון בפריז וקיבל תואר ראשון במדע המדינה ותואר שני במשפט בינלאומי. עבד כשומר לילה בשגרירות הישראלית ושם גויס למוסד (שירות המודיעין של ישראל). במוסד שירת כ-13 שנים, התקדם והנהיג מחלקה מרכזית בענף "צומת". בשלוש שנותיו האחרונות של שירותו היה פעיל בעיקר במזרח אפריקה, בעיקר באתיופיה. פרש מהמוסד ב-1965 וב-1969 סיים דוקטורט במדע המדינה בז'נבה.

בין 1971 ל-1977 שימש כראש מטה ההסברה וכדובר של תנועות החרות, גח"ל והליכוד. לאחר ניצחונם של הליכוד בבחירות 1977, מינה מנחם בגין את בן-אלישר למנכ"ל משרד ראש הממשלה, תפקיד שמילא עד 1980. בעקבות ביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל, עמד בראש המשלחת הישראלית לקהיר במשא ומתן על שלום. עם כינון היחסים שימש בשנת 1980, 1981 כשגריר ישראל הראשון במצרים.

היה חבר הכנסת בכנסות ה-10 עד ה-14 מטעם הליכוד. בכל חמש הקדנציות היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, ובכנסת ה-10 וה-12 כיהן כבראש הוועדה. שימש גם ציר בקונגרסים הציוניים בשנים 1972, 1987 ו-1992.

ב-1996, ארבעה חודשים אחרי שנבחר לכנסת, התפטר כדי לשמש שגריר בארצות הברית. ב-1998 מונה כשגריר בצרפת. בתחילת אוגוסט 2000 הודיע ראש הממשלה אהוד ברק על סיום תפקידם של מספר שגרירים, כולל בן-אלישר, בקשר למתרחש בפוליטיקה הפנים-ממשלתית. ימים ספורים לאחר קבלת ההודעה נפטר בפריז מהתקף לב. נסיבות מותו תוארו כבלתי שגרתיות, שכן שהה מחוץ לדירתו ללא ליווי אבטחה, בניגוד לפרוטוקול. הובא למנוחות בהר הזיתים.

היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה דיאנה (דה-נולד דודל), ואשתו השנייה ניצה (להפת עפרוני).

אליהו בן-אלישר נולד ב-1932 ברדום שבפולין. כשהיה בן 10 חזר לארץ עם קבוצה של יהודים שהיו נתיני ארץ ישראל.

בארץ גדל אצל בן דודו ולמד בבית ספר דתי בתל אביב. אחרי המלחמה גילה שאביו נספה ואמו מתה.

הוא למד בצרפת. עבד בשגרירות כמאבטח לילה. שם גויס למוסד (שירות ביון של ישראל). עבד שנים רבות במוסד ועבד גם באתיופיה. פרש מהמוסד ב-1965.

בשנת 1969 קיבל דוקטורט במדע המדינה בז'נבה. בשנים הבאות עבד בדוברות וביחסי ציבור של מפלגת הליכוד.

בשנת 1977 מונה למנכ"ל משרד ראש הממשלה של מנחם בגין. לאחר שיחות השלום עם מצרים, היה ראש המשלחת לקהיר. אחר כך שימש בשנים 1980, 1981 כשגריר ישראל הראשון במצרים.

היה חבר כנסת ועמד בוועדת החוץ והביטחון. בשנות ה-90 שימש שגריר בארצות הברית ובצרפת. ב-2000, אחרי שנאמר לו על סיום תפקידו, מת בפריז מהתקף לב. הוא נקבר בהר הזיתים.

היה נשוי שתי פעמים. שמות נשותיו: דיאנה וניצה.