אליזבת לופטוס

אליזבת לופטוס (נולדה ב-16 באוקטובר 1944) היא פסיכולוגית קוגניטיבית אמריקאית ממוצא יהודי. היא נולדה בלוס אנג'לס בשם בת' פישמן, נכדת מהגרים מרומניה ומרוסיה. קיבלה תואר ראשון במתמטיקה ופסיכולוגיה ב-UCLA, ותואר שני ודוקטורט בפסיכולוגיה מאוניברסיטת סטנפורד.

בשנות ה-70 החלה לופטוס לחקור זיכרון לטווח ארוך. לאחר מכן עברה לחקור זיכרון עדים, כלומר איך אנשים זוכרים מה ראו או שחוו בהקשר לאירועים. ב-2002 הצטרפה לאוניברסיטת קליפורניה באירוויין וכיהנה גם באוניברסיטת וושינגטון.

לופטוס נבחרה לחברות במספר אגודות מדעיות חשובות, ביניהן האקדמיה הלאומית למדעים (2004). היא כיהנה כנשיאת האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה בשנים 1998, 1999 וזכתה בעשרות תארי כבוד ואותות הוקרה.

לופטוס חוקרת כיצד זיכרונות נוצרים ונשנים. היא הראתה שניתן "להשתיל" זיכרונות, כלומר לגרום לאדם לזכור משהו שלא קרה, בעזרת מידע שגוי, שאלות מכוונות או רמזים. המונח "סוגסטיביות" כאן פירושו רמזים או השפעות חיצוניות שמשנות את הזיכרון.

לפי לופטוס לעתים נוצרים זיכרונות כוזבים שאדם מאמין שהם אמיתיים. ממצאיה משמשים בתחום המשפטי, כי עדויות זיכרון יכולות להיות מושפעות ולפעמים לא מהוות הוכחה מוצקה. היא שימשה כעדת מומחית בהליכים משפטיים רבים, כולל במשפט של או.ג'יי. סימפסון.

מחקריה המפורסמים כוללים את ניסוי "שחזור המכונית ההרוסה", שהדגים השפעת מידע שגוי, ופיתוח טכניקת ה"אבדה בקניון" ליצירת זיכרונות מוטעים במעבדה. ממצאים אלה תרמו לספקנות לגבי רעיון "זיכרונות מודחקים", זיכרונות של פריטים שהאדם לא זכר במשך זמן רב.

לופטוס וחוקר שיתפו בחקירת מקרה מוגדר כ"ג'יין דו", ילדה שטענה להתעללות בילדות. הם טענו שהראיונות והחקירות יצרו זיכרונות כוזבים. כתוצאה מהמחקר התפתח עימות משפטי שמנע מלופטוס לדבר על החומר לזמן מה, והיא התפטרה בסופו של דבר. ב-2002 פרסמה מאמר ביקורתי על המקרה.

הולי רמונה, שהיתה במשבר נפשי ונזכרה בהתעללות אחרי טיפולים, הייתה מקרה נוסף שבו לופטוס טענה שהמטפלים יצרו את הזיכרונות. בבית המשפט נחקר מי יצר את הזיכרונות, והאב זוכה בסופו של דבר.

לופטוס פרסמה 24 ספרים ומעל 600 מאמרים והייתה מעורבת כעדים או כיועצת במאות הליכים משפטיים. עבודתה מעוררת מחלוקת אך גם השפיעה עמוקות על איך חוקרים ובתי משפט מתייחסים לזיכרון.

אליזבת לופטוס נולדה ב-16 באוקטובר 1944 בלוס אנג'לס. היא חוקרת את הזיכרון. הזיכרון = מה שאנו זוכרים.

לופטוס למדה באוניברסיטאות גדולות, כולל UCLA וסטנפורד. היא עבדה באוניברסיטאות בארצות הברית.

לופטוס הראתה שאפשר "להשתיל" זיכרונות. השתלה = לגרום למישהו לזכור משהו שלא קרה. רמיזות או שאלות יכולות לשנות זיכרון. סוגסטיביות = רמזים שמשפיעים על הזיכרון.

היא הראתה במחקר שהזיכרון לא תמיד מדויק. זה חשוב בבתי משפט, כי עדות אדם יכולה להשתנות.

ג'יין דו הייתה ילדה שטענה שבוצע לה עוולה. לופטוס טענה שהראיונות יצרו זיכרונות שלא קרו. זה הוביל לוויכוחים ולמשפטים.

הולי רמונה זכרה התעללות אחרי טיפול. לופטוס טענה שהמטפלים יצרו את הזיכרונות. בנהר המשפטי האב זוכה.

לופטוס כתבה ספרים ומאמרים רבים. היא עוזרת לעתים קרובות בבתי משפט כדי להסביר איך הזיכרון עובד.