אליעזר שביד

אליעזר שביד (7.9.1929, 18.1.2022) היה פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל בחקר מחשבת ישראל (1994).

אליעזר נולד וגדל בירושלים במשפחה של עולים. אביו היה משורר ומתרגם; אמו היתה מחנכת. בגיל עשר הצטרף לתנועת הנוער "המחנות העולים". ב-1947 יצא להכשרה חקלאית בקיבוץ כפר בלום. שירת בפלמ"ח (כוח המחתרות של היישוב) ולחם במלחמת העצמאות בקרבות בצפון, במרכז ובנגב.

לאחר המלחמה היה בין מייסדי קיבוץ צרעה. פעל במסגרות החינוך של התנועה הקיבוצית וחיבר תוכניות חינוך לשכבות הבוגרות. פרסם מאמרים על חינוך, חברה וספרות. שירת במילואים כדמות חינוכית בצה"ל ושימש יועץ לחינוך יהודי-ציוני.

ב-1953 החל ללמוד באוניברסיטה העברית בפילוסופיה עברית, קבלה ותולדות עם ישראל. סיים תואר שני בהצטיינות ב-1961. את הדוקטורט סיים ב-1963 על ביקורת האריסטוטליות אצל פילוסופים יהודים בימי הביניים. מאז לימד בחוג לפילוסופיה יהודית וקיבל תפקידים אקדמיים עד היותו פרופסור מן המניין ב-1984. ייסד ועיצב את תחום הפילוסופיה היהודית החדשה באוניברסיטה. שהה כסהרון והרצה בשבתונים באוניברסיטאות בארה"ב ובאוקספורד.

לימד בבתי ספר ומוסדות חינוך רבים בארץ, והשתתף בפיתוח תוכניות הלימודים במשרד החינוך. כיהן כראש ועדת המקצוע במחשבת ישראל ויזם את ועדת "נהר" (1991, 1994), שהציעה רפורמה בהוראת היהדות במערכת הציבורית. פרש לגמלאות ב-1998 אך המשיך ללמד ולכתוב. בשנים האחרונות פרסם מאמרים על נושאים עכשוויים, כגון מגפת הקורונה והיחסים בין דת לחילוניות.

נשוי לסבינה לבית פוקס, בת כמדריכה לחינוך. היו להם שתי בנות ובן, ועשרה נכדים.

שביד פרסם כ־40 ספרים ויותר מ־850 מאמרים. תחומי המחקר שלו כללו: הספרות העברית החדשה; בעיות הקיבוץ והחברה הישראלית; חינוך; יהדות כתרבות; שבת, חגים ומועדים; הזרמים בדת היהודית; סוגיות של מדינה יהודית ודמוקרטית; ותולדות הפילוסופיה היהודית ממקרא ועד זמננו. בין כתביו בולטים פירושים פילוסופיים לתנ"ך, ספרים על ספרות החכמה בתנ"ך ומונוגרפיות על הוגים מרכזיים בימי הביניים כמו רמב"ם.

ספרו על היהודים בעידן הפוסט-מודרני (תל אביב, 2005) בוחן את ההשפעות של גלובליזציה וטכנולוגיה על התרבות והזהות, ומזהיר מפני אובדן ערכים מוסריים ורוחניים. לאחר מותו נתרמה ספרייתו למדרשה "עין פרת", שבה הוקם חדר זיכרון ולימוד המכיל את ספריו.

אליעזר שביד (7.9.1929, 18.1.2022) היה פרופסור, מורה גדול באוניברסיטה, של מחשבת ישראל. הוא קיבל פרס ישראל ב־1994.

אליעזר נולד בירושלים. אביו כתב שירים ואמו היתה מורה. בגיל עשר הוא הצטרף לתנועת נוער. לפני הקמת המדינה הוא התגייס לפלמ"ח, כוח לוחמים שהיה קיים אז. לאחר המלחמה עזר להקים קיבוץ בשם צרעה. (קיבוץ = יישוב שבו חיים ועובדים ביחד.)

עבד הרבה בחינוך בקיבוץ ובצבא. חיבר תכניות חינוך וכתב מאמרים על חינוך וספרות.

החל ללמוד באוניברסיטה ב־1953. קיבל תואר שני ב־1961 ודוקטורט ב־1963 על פילוסופים יהודים ישנים. (דוקטורט = תואר גבוה מאוד באוניברסיטה.) הוא לימד שנים רבות והפך לפרופסור. נסע ללמד גם בחו"ל.

עבד עם משרד החינוך כדי לשפר את לימודי היהדות בבית הספר. קיבל תארים כבודיים וחזר ללמד גם אחרי הפרישה ב־1998. לאחר מותו נתנה ספרייתו למדרשה "עין פרת" והקימו שם חדר לזכרו.

נשוי לסבינה. היו להם שלושה ילדים ועשרה נכדים.

שביד כתב כ־40 ספרים והרבה מאמרים. הוא כתב על התנ"ך, חגים, פילוסופים יהודים כמו רמב"ם, ועל בעיות בחברה המודרנית. ספר אחד שלו מ־2005 דן בעידן הפוסט-מודרני ומזהיר מפני אובדן ערכים ומסורת.