אליפות הבית הבריטית

אליפות הבית הבריטית הייתה תחרות כדורגל שנתית בין אנגליה, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד. היא נערכה מעונת 1883/1884 עד 1983/1984.

התפתחות הכדורגל בבריטניה הובילה לכך שהנבחרות שיחקו זו מול זו בקביעות. ב-6 בדצמבר 1882 נפגשו נציגי ארבע ההתאחדויות במנצ'סטר והסכימו על חוקים אחידים. הם ייסדו את IFAB (ועדת הכדורגל הבינלאומית), גוף שאחראי על אישור שינויים בחוקי הכדורגל.

האליפות התחילה בעונת 1883/84. המשחק הראשון בתחרות הסתיים בניצחון סקוטלנד 0-5 על ויילס ב-24 בינואר. בתחילה המנצחת נחשבה לנבחרת הטובה בעולם, אך עם קיום תחרויות בינלאומיות חדשות וחשובות יותר יוקרת התחרות ירדה.

לעיתים האליפות שימשה גם כמשחקי מוקדמות, משמעות: משחקים שקובעים השתתפות בטורנירים גדולים יותר. לדוגמה, אליפויות 1949/1950 ו-1953/1954 שימשו כמוקדמות למונדיאל, ותוצאות משנים מסוימות נכללו במוקדמות יורו 1968.

האליפות הופסקה לאחר עונת 1983/1984. הסיבות כללו: הירידה ביוקרה בעקבות המונדיאל והיורו, קהל דליל בחלק מהמשחקים, צפיפות לוח המשחקים, גידול בחוליגניזם (אלימות ביציעים), בעיות ביטחון בצפון אירלנד ורצונם של אנגליה וסקוטלנד לשחק מול יריבות חזקות יותר. אנגליה וסקוטלנד הודיעו ב-1983 שלא ישתתפו יותר. במפתיע, בתחרות האחרונה זכתה צפון אירלנד, ווילס סיימה שנייה. גביע האליפות שמור במשרדי התאחדות הכדורגל של צפון אירלנד בבאלפסט.

כמה הצעות להחזרת האליפות הועלו בשנים האחרונות. לדוגמה, מוקדמות מונדיאל 2006, שבהן אנגליה, ויילס וצפון אירלנד שיחקו באותו בית, עוררו נוסטלגיה. באחד המשחקים בבלפסט הראו אוהדי צפון אירלנד כרזות שקשרו אותם לתואר האלופים הבריטיים.

בכל אליפות שיחקה כל נבחרת בשלושה משחקים, מול כל אחת מהאחרות פעם אחת. ניצחון נתן שתי נקודות, תיקו נקודה והפסד לא נתן נקודות. התחרות נוהלה כמבנה ליגה של ארבע נבחרות, והמקום הראשון הוכרז כמנצח. בעבר מקומות שותפים חולקו במקרה של שוויון נקודות. החל מעונת 1978/1979 נקבע הדירוג גם לפי מאזן השערים (פרשנות: ההפרש בין שערים לזכות ולשערים נגד), ואם גם מאזן השערים היה זהה נקבע לפי מספר השערים לזכות.

ב-5 באפריל 1902 קרס חלק מהיציע המערבי באייברוקס בפרסומת למשחק בין סקוטלנד לאנגליה. 26 אוהדים נהרגו וכמעל 500 נפצעו. המשחק הופסק, שוחק שוב לאחר מכן ובסוף בוטלה תוצאתו ומשוחזרו במשחק חוזר.

בעונת 1949/1950 האליפות שימשה כמוקדמות למונדיאל. אנגליה וסקוטלנד סיימו במקום הראשון והשני, אך ההתאחדות הסקוטית הכריזה שתשתתף בגביע העולם רק אם תזכה באליפות. סקוטלנד הפסידה לאנגליה 1-0 במשחק שנגמר בבעיטה של רוי בנטלי מצ'לסי, וסירבה מאוחר יותר לנסוע למונדיאל.

בעונת 1966/1967 ניצחה סקוטלנד את אנגליה בוומבלי 3-2, במשחק שהכריע את האליפות. לאחר הניצחון פרצו אוהדים למגרש והכריזו בצחוק שהם 'אלופי העולם', כי זו הייתה הפסדה הראשונה של אנגליה מאז זכייתה במונדיאל 1966.

במשחק של 1976/1977 בין אנגליה לסקוטלנד פרצו אוהדים למגרש. קרה ונהרסו חלקים מהדשא והובאו לסקוטלנד בחלקים, יחד עם משקוף שבור.

האליפות של 1980/1981 נפגעה בגלל המצב בצפון אירלנד (כולל שביתת רעב בכלא). יריבות סירבו לטוס לבלפסט, שני משחקי הבית של צפון אירלנד לא התקיימו, והתחרות בוטלה. זו הפעם הראשונה מאז מלחמות העולם שלא הוכרזה מנצחת.

אליפות הבית הבריטית הייתה תחרות כדורגל בין אנגליה, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד.
היא התקיימה מ-1883/84 עד 1983/84.

ב-1882 נפגשו נציגי הארבעה וקבעו חוקים אחידים. הם ייסדו את IFAB (ועדה שמעדכנת חוקים בכדורגל).
המשחק הראשון בתחרות הסתיים 0-5 לסקוטלנד על ויילס.

האליפות הייתה חשובה במשך שנים. אחר כך היו תחרויות גדולות אחרות בעולם, והאליפות נעשתה פחות חשובה.
לפעמים היא שימשה כ'מוקדמות', משחקים שקובעים מי עובר לטורנירים גדולים.

האליפות נעצרה אחרי 1983/84. הסיבות היו בין היתר: קהל קטן, אלימות ביציעים (חוליגניזם), בעיות בצפון אירלנד ורצון אנגליה וסקוטלנד לשחק מול יריבות חזקות יותר.
בתחרות האחרונה זכתה צפון אירלנד. הגביע נמצא בבאלפסט.

כל נבחרת שיחקה שלושה משחקים. ניצחון נתן שתי נקודות, תיקו נקודה והפסד לא נתן נקודות.
מאז 1978/79 משתמשים גם ב'מאזן השערים' (הפרש השערים) כדי לקבוע מי במקום גבוה יותר.

ב-1902 חלק מהיציע קרס. 26 אוהדים מתו וכמה מאות נפצעו.
המשחק בוטל ואז שוחק מחדש.

בעונה שלפני מונדיאל 1950, סקווטלנד סיימה שנייה ולא נסעה למשחקים, למרות שסיימה במקום גבוה.

סקוטלנד ניצחה את אנגליה 3-2 בוומבלי. האוהדים חגגו וקראו שהם 'אלופי העולם'.

ב-1981 כמה משחקים לא שוחקו בגלל הסכסוך בצפון אירלנד. האליפות של אותה שנה בוטלה.