אלכסנדר השני, קיסר רוסיה

אלכסנדר ניקולאייביץ' השני (17 באפריל 1818, 13 במרץ 1881) היה צאר האימפריה הרוסית, מלך פולין והדוכס הגדול של פינלנד משנת 1855 עד 1881. ידוע כשליט רפורמי שהנהיג שינוי כלכלי, משפטי ובירוקרטי גדול.

נולד במוסקבה כבן לניקולאי הראשון. חונך היטב ולמד שפות ומדעי המדינה. כבר כנער סייר ברחבי האימפריה ובסיביר, והיחס שלו לניהול ולענישה הושפע מחינוכו.

אלכסנדר עלה לכס בעקבות מות אביו בזמן מלחמת קרים (1853, 1856). תבוסת רוסיה במלחמה חשפה את חולשות הצבא והתעשייה והניעה אותו לרפורמות.

בשנת 1861 הוציא אלכסנדר את חוק האמנציפציה ששחרר את הצמיתים (צמית = איכר שהיה כפוף לבעל האדמה). שחרור זה שחרר כ-40 מיליון אנשים, אך המשמעות המעשית הייתה מורכבת: רבים קיבלו חופש אישי אך לא תמיד אדמה מספקת לפרנסה. הממשלה שילמה חלק גדול לפיצוי בעלי האדמות, והאיכרים נדרשו לתשלומי פיצוי ארוכי טווח.

הרפורמות הובילו גם לשינויים במשפט ולמערכת שיפוט מודרנית יותר. הוקמו בתי משפט עצמאיים, צומצמו בירוקרטיות ושופרו תקנוני המשפט. יחד עם זאת, למשרד הפנים נשארה סמכות לדיכוי פוליטי, ובתי המשפט בכפרים פעלו לעתים על פי מנהגים מקומיים.

אלכסנדר קידם בניית מסילות ברזל ותשתיות תעשייתיות. בין 1865 ל-1878 התרחבה רשת המסילות מהרבה מאות קילומטרים לכאלפים, מה שתרם לצמיחה תעשייתית ולעלייה בבנקאות וביצירת מיזמים עירוניים. עם זאת, שינויי הקרקע וכלכלת הכפר הובילו לתסיסה חברתית ורעבים תקופתיים.

בנוסף ניסה לשנות יחסי שלטון עם שטחים כמו פולין ופינלנד. בפינלנד נתן לה יותר אוטונומיה כלכלית ותרם להתפתחות השפה הפינית. בפולין דיכא מרידות וחיסל אוטונומיה בהמשך.

רוסיה הרחיבה את שליטתה בצפון הקווקז. ההתנגדות של העמים המקומיים, ובעיקר הצ'רקסים, נמשכה שנים רבות. בסופו של דבר הושלמה גלות תושבים צ'רקסיים, שבה נהרגו ומגורשו רבים.

לאחר מלחמת קרים פנתה רוסיה לחיזוק גבולותיה ולכיבושים באסיה. אלכסנדר ניצל את חולשת סין במלחמות האופיום כדי להפעיל לחצים ולקבל חוזים שגררו העברת שטחים במנצ'וריה ובחוף ים יפן לרוסים.

הרוסיה גם התרחבה במרכז אסיה וכבשה בין היתר את קוקנד, בוכרה וחיווה, מה שהגביר את התחרות עם האימפריה הבריטית (ה"משחק הגדול").

בשנים 1877, 1878 פרצה מלחמה עם האימפריה העות'מאנית לטובת העמים הנוצרים בבלקן. ניצחונות רוסיים פתחו לה השפעה באזור, אך בקונגרס ברלין יועדה מחדש ההשפעה, מה שהחליש חלק מהישגי רוסיה.

הטבח בבולגריה נגד אזרחים עורר זעזוע אירופי. רוסיה התערבה וצברה השפעה בבלקן, אך ההתערבות הובילה למתחים עם מעצמות אחרות ולוויתורים בקונגרס ברלין.

אלכסנדר הקל בחלק מהמגבלות על יהודים: ביטל מס מיוחד, אפשר לבוגרים משכילים להגר לערים ולשרת במשרות מסוימות, והפסיק גיוס ילדים יהודים צעירים לצבא. יחד עם זאת, אנטישמיות וצמחו פוגרומים אזרחיים לאחר מותו ולחצים אנטישמיים התקיימו בתקופתו.

אופוזיציה בימיה המאוחרים כללה קבוצות רדיקליות וארגוני טרור. חבורה בשם "נרודניה ווליה" (רצון העם) ביצעה ניסיונות התנקשות רבים. ב-13 במרץ 1881 נרצח אלכסנדר בידי מתנקשים שזרקו פצצות על כרכרתו בסנקט פטרבורג. מותו סימן סוף תקופת הרפורמות שלו ובא עליית בנו אלכסנדר השלישי שהחזיר מדיניות נוקשה יותר.

נשא פעמיים. מאשתו הראשונה היו לו שמונה ילדים, ביניהם יורשו אלכסנדר, ולפני מותו נישא לשנייה והכיר בשני ילדיהם של הנישואים המאוחרים תחת שם משפחה מיוחד.

אלכסנדר השני הותיר מורשת מורכבת: רפורמות חברתיות ומשפטיות רחבות, הרחבה טריטוריאלית באנרגיה אימפריאלית, וכן תסיסה פוליטית שהובילה לסופו האלים.

אלכסנדר השני (1818, 1881) היה הצאר של רוסיה מ-1855 עד 1881. הוא עשה שינויים גדולים בחיים של אנשים.

נולד במוסקבה. למד שפות וסייר באימפריה. זה עזר לו להבין את העם.

ב-1861 שחרר אלכסנדר את הצמיתים. צמית הוא איכר שהיה כפוף לאדון.
הרבה אנשים קיבלו חופש, אך כמה נותרו בלי אדמה לפרנסתם.
הוא גם שיפר את בתי המשפט והחוק.

בזמנו בנו מסילות ברזל רבות. זה עזר לסחורות ולאנשים לנוע מהר יותר.

רוסיה התפתחה במרכז אסיה ובקווקז. היא קיבלה שטחים מסין בשני חוזים. רוסיה נלחמה גם בעות'מאנים ובתום המלחמה השפיעה בבלקן.
ב-1867 רוסיה מכרה את אלסקה לארצות הברית.

אופוזיציה פוליטית גברה. ב-13 במרץ 1881 החמושים זרקו פצצות לעבר הכרכרה שלו. הצאר נפצע קשה ומת.
לאחר מותו עלה בנו אלכסנדר השלישי לשלטון.

אלכסנדר השני נזכר על ידי חלק מהעמים כ"המשחרר" בגלל שחרור הצמיתים. הוא גם השאיר בעיות שלא נפתרו, והן הובילו למאבקים לאחר מותו.