אלכסנדר לוי

אלכסנדר לוי (Alexander Levi; 21 בדצמבר 1883, ברלין, ספטמבר 1942, אושוויץ) היה אדריכל יהודי-גרמני שפעל בארץ ישראל, בגרמניה ובצרפת במחצית הראשונה של המאה ה-20.

נולד בברלין. אביו, לואי לוי, היה תעשיין טקסטיל. לאחר סיום התיכון ב-1902 עבר התמחות בנגרות שלוש שנים, ואז למד אדריכלות (אדם שמתכנן מבנים) בברלין. עד 1912 התקדّم ועבד כמתכנן ראשי במשרד בו שירת.

לוי תמך ברעיון הציוני כבר בתחילת דרכו המקצועית. ב-1908 הציע את שירותיו לארתור רופין. ב-1912 תכנן ארבע תוכניות לדיור עולים בארץ ישראל, ועוד הצעות לנמל יפו, למבני מגורים ולמלון. ב-1919 ייסד את "אגודת בוני ארץ ישראל" (Palästina-Baugesellschaft), אגודה שקידמה רעיונות של אדריכלים יהודים לבנייה בארץ לקראת גל הגירה צפוי. האגודה גם ניסתה למשוך אדריכלים יהודים מרחבי אירופה לפרויקטים בארץ.

לוי קידם רעיונות חדשניים, כמו שכונה לפקידים בחיפה ובנייה מודולרית, בנייה שבנויה מחלקים חוזרים, שמקלה על בנייה מהירה וזולה לאוכלוסיות חלשות.

ב-1919 נישא לנעמה (נדיה) לבית ראם, ילידת 1871. נדיה פרסמה בעיתונות תחת השם נדיה שטראסר ועבדה בתרגומים וכתיבה פמיניסטית. אחיותיה של נדיה, אלכסנדרה ומריה, היו חלק מעולמה.

ב-1920 עלה לוי לארץ והקים משרד קטן לבנייה ותכנון. ביפו ייסד את חברת הבנייה "קדם" ששכנה בבניין מלון בלה ויסטה. במשך תקופה נשא משרדו בבית כהן ברחוב ברנר 17. הוא בנה את ביתו בתל אביב ב-1924 ברחוב יהודה הלוי 7.

בין מבניו בתל אביב: בית מנחם אוסישקין (פינת אלנבי והירקון) ו"בית הפגודה". תכנוניו הראשונים היו אקלקטיים, שילוב סגנונות עם קשתות מחודדות ומעקות מעוטרים. הוא גם כתב נגד העדר חוקי בנייה בבירה החדשה ותקף בירוקרטיה של מוסדות היישוב.

בשל קשיי קליטה, מחסור בעבודה וחילוקי דעות מקצועיים עזב ב-1927 וחזר לברלין. שם הצטרף לחברה קבלנית גדולה עד 1931, ושינה את שם משפחתו ל"לי" (Lee). תכנן מבני מגורים ותעשייה, והשתתף בשיפוץ חנות הכלבו "קאופהאוס דס וסטנס".

ב-1930 הקים חברת ייצור בתים קומפקטיים (Lee Kleinhausbau), שהוצגה בתערוכות וזכתה להצלחה. עקב עליית הנאציזם עזב גרמניה ב-1932 ועבר לפריז. שם המשיך לעבוד כאדריכל וביקר את מדיניות היישוב בארץ ואת חלקה של יהדות מערב אירופה בפרויקט הציוני.

לאחר כיבוש צרפת על ידי הנאצים הוחרף מצב בני המוצא הגרמני. לוי, כאזרח גרמני, עבר במחנות מעבר בצרפת וסבל מניתוח. במאי 1941 שלח ממחנה גירס אוטוביוגרפיה בבקשה לוויזת כניסה לארצות הברית, אך הוויזה לא ניתנה. ב-25 באוגוסט 1942 שלח גלויה בשם בדוי אל רעייתו. ב-28 באוגוסט נשלח לוי לאושוויץ, שם נספה.

נדיה שרדה בהסתר בצרפת, היגרה ללונדון לאחר המלחמה וכתבה ב-1948 לידידיה בארצות הברית. היא ניסתה לתרגם ולפרסם ביידיש ספר ששלחה בכתב יד. נדיה חזרה לברלין ב-1951, נרשמה בקהילה היהודית ונפטרה שם ב-1955. היא נקברה לצד מריה, אחותה הצעירה.


(שם הכותרת נותרה; ברשימה המקורית לא הוצגו פרטים מפורטים נוספים.)

אלכסנדר לוי נולד ב-1883 בברלין. הוא היה אדריכל. אדריכל זה אדם שמתכנן בניינים.

לאחר בית ספר למד נגרות שלוש שנים. אחר כך למד אדריכלות ועבד במשרד בברלין.

בשנים הראשונות תכנן לוי תוכניות לבניית בתים בארץ ישראל. ב-1919 הקים אגודה של אדריכלים יהודים. אגודה זו ניסתה לעזור לתכנן בתים בארץ.

ב-1920 עלה לוי לארץ והקים משרד קטן. הוא ייסד את חברת הבנייה "קדם" ביפו. ב-1924 בנה את ביתו ברחוב יהודה הלוי בתל אביב.

הוא תכנן גם את בית מנחם אוסישקין ואת "בית הפגודה". סגנון תכנוניו היה מעורב, עם קשתות ומעקות מעוטרים.

ב-1927 חזר לברלין. שם שינה את שמו ל"לי" (Lee) ועבד על מבנים שונים. ב-1930 הקים חברה לייצור בתים קטנים שהוצגה בתערוכות.

ב-1932 עבר לפריז. כשצרפת נכבשה במלחמה, לוי נתפס ונשלח למחנות מעבר. במאי 1941 ניסה לקבל ויזה לארצות הברית. באוגוסט 1942 נשלח לאושוויץ, שם מת.

אשתו, נדיה שטראסר, שרדה בהסתר בצרפת. אחרי המלחמה עברה ללונדון וחזרה לברלין ב-1951. נדיה נפטרה ב-1955.