אלן ג'ונסון-סירליף

אֶלן ג'ונסון-סירליף (נולדה ב-29 באוקטובר 1938) הייתה נשיאת ליבריה מ-2006 עד 2018. היא האישה הראשונה שנבחרה לעמוד בראש מדינה באפריקה. כלכלנית בהכשרתה, ונקראה על ידי תומכיה "אשת הברזל". ב-2011 זכתה בפרס נובל לשלום, יחד עם שתי נשים נוספות, על מאמציה לקידום זכויות נשים וזכויות אדם.

ג'ונסון-סירליף נולדה במונרוביה. אביה היה פוליטיקאי פעיל. בגיל צעיר נישאה, ובשנת 1961 התגרשה. היא גדלה, עבדה כספרנית וגדלה ארבעה ילדים. למדה בארצות הברית: תואר בחשבונאות, תואר בכלכלה ותואר בניהול ציבורי (MPA) מהרווארד, 1971. לאחר הלימודים חזרה לליבריה והחלה לעבוד במשרד האוצר.

בשנים האחרונות של שנות ה־70 מונתה לשרת אוצר (1979). היא תמכה בכלכלה חופשית ובקשרי עבודה עם ארצות הברית, קרן המטבע והבנק העולמי. ב-1980 נחלשה הממשלה בעקבות הפיכה צבאית בראשות סמואל דו; הנשיא טולברט נרצח והממשלה הוחלפה. ג'ונסון-סירליף מתחילה לקבל תפקידים ציבוריים אך ביקרה בפומבי את השלטון החדש. היא ברחה מחוץ למדינה בנובמבר 1980 ולאחר מכן עברה לגלות בקניה, שם עבדה בבנק סיטיבנק.

במהלך השנים היא חוותה מעצרים וניסיונות משפט שנבעו מעימותים פוליטיים. ב-1985 שבה כדי להתמודד לפרלמנט, נעצרה ושוחררה לאחר לחץ בינלאומי. בשנות ה־90 חיה בוושינגטון ועבדה בבנק העולמי. ב-1997 התמודדה לנשיאות וקיבלה כ-10% מהקולות. לאחר עליית צ'ארלס טיילור לשלטון היא נאלצה שוב לגלות. בתקופת הגלות עבדה באו"ם, חקרה את רצח העם ברואנדה ובדקה את תפקידן של נשים בתהליכי שלום. כמו כן ייסדה תאגיד בשם "קורמה" לעזרה ליזמים אפריקאים.

לאחר שצ'ארלס טיילור סולק לגלות ב-2003, נוצר מרחב פוליטי חדש. ג'ונסון-סירליף כיהנה כראש הוועדה לרפורמת העמלות והתמודדה בבחירות 2005. בסיבוב הראשון הוביל ג'ורג' ואה, אך בסיבוב השני ניצחה ג'ונסון-סירליף עם כ-60% מהקולות. ב-16 בינואר 2006 הושבעה לנשיאת ליבריה.

כנשיאה התמקדה במשימות קשות: הורדת אבטלה גבוהה, שיקום תשתיות שנפגעו אחרי 14 שנות לחימה, והפגת השסעים החברתיים. היא חיפשה השקעות זרות וסיוע חוץ. בהסכמים עם נשיא סין חו ג'ינטאו בפברואר 2007 נחתמו מספר הסכמי סחר שתרמו לשיקום תשתיות ולקמפוס חדש באוניברסיטה.

אחד הצעדים המהותיים היה חיבור מונרוביה לרשת החשמל בתוך 150 ימים מתחילת כהונתה. היא קידמה חוקים שנרחיבו את ההגדרה והענישה של אלימות מינית, והצהירה שתיאכוף אותם ללא פחד. במקביל עמלה לשיקום בתי ספר ובתי חולים ושיפור מצב הפליטים.

ג'ונסון-סירליף נלחמה בשחיתות (שחיתות = שימוש בכוח פוליטי לטובת אינטרסים אישיים). היא הביאה לאכיפה של כללים, ואף השעתה וקנסה את בנה, צ'ארלס סירליף, כשהוא לא דיווח על נכסיו במועד.

היא שמרה על יחסים קרובים עם שכנותיה ותיפקדה לשיפור הקשרים עם חוף השנהב. היחסים עם ארצות הברית היו חזקים; היא פנתה לקונגרס האמריקאי בבקשה לתמיכה בבניית מדינה יציבה. הקשרים עם סין העניקו תמיכה בתשתיות תקשורת ובחינוך.

ביקרה בישראל ב-2007 כאורחת בכנס נשים מנהיגות. ב-2016 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה על קידום זכויות נשים וזכויות אדם. בעת ביקורה שיבחה את שיתוף הפעולה בתחומי חקלאות, מים וסיוע במאבק באבולה.

בליבריה יחסים הומוסקסואליים היו (ונשארו) לא חוקיים, ועונש עליהם עלול להיות עד שנה. ב-2012 הוצעה העלאת העונש ל-10 שנות מאסר; סירליף התנגדה לחקיקה המחמירה אך לא דחפה לביטול החוק הקיים. מקורבים הסבירו שמהלך כזה עלול להוות עבורה "התאבדות פוליטית".

ב-2011 זכתה בפרס נובל לשלום, יחד עם לימה בואי ותוואכול כרמאן, על מאבקן הלא אלים לקידום זכויות נשים ודמוקרטיה. בנוסף קיבלה פרסים ותארים רבים, ביניהם מדליית החירות הנשיאותית (2007) ופרס אינדירה גאנדי (2012), וכן תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות שונות.

אֶלן ג'ונסון-סירליף נולדה ב-1938 במונרוביה שבליבריה. היא הייתה הנשיאה של ליבריה מ-2006 עד 2018. היא האישה הראשונה שנבחרה להיות מנהיגת מדינה באפריקה.

למדה בארצות הברית והשתלמה בניהול וכלכלה. חזרה לליבריה ועבדה במשרד האוצר.

היו תקופות קשות במדינה עם לחימה. בגלל סיכונים היא עזבה לחו"ל לתקופות שונות. בזמן הגלות עבדה בארגונים בינלאומיים ועזרה לנשים וליזמים.

ב-2005 התמודדה בבחירות וניצחה בסיבוב השני. ב-2006 הושבעה לנשיאה.

היא שיפרה דרכים, בתי ספר ובתי חולים. החזירה חשמל לעיר הבירה בתוך חודשים ספורים. קידמה חוקים להגנה על נשים מפני פגיעה מינית (פגיעה מינית = פגיעה בגוף או בכבוד של אדם). נלחמה בשחיתות (שחיתות = שימוש בכוח כדי להעשיר את עצמך). היא אף השעתה את בנה מתפקידו בגלל בעיה כזו.

עבדה לשיתוף פעולה עם מדינות כמו סין וארצות הברית. שיפרה קשרים וקיבלה עזרה בתשתיות ובחינוך.

ביקרה בישראל והוקרה לה תואר דוקטור לשם כבוד על עבודתה למען נשים ולמען זכויות אדם.

בליבריה יחסים בין אנשים מאותה מין נחשבים לא חוקיים. סירליף לא תמכה בהחמרת העונשים, אך גם לא ביטלה את החוק הקיים.

ב-2011 קיבלה את פרס נובל לשלום (פרס נובל = פרס גדול שמעניקים על מעשים למען שלום וזכויות). קיבלה גם פרסים ותארי כבוד אחרים.