אלפקה

אלפקה (שם מדעי: Vicugna pacos) נפוצה בדרום אמריקה. היא שייכת למשפחת הגמליים (קבוצה של חיות דמויות גמל). האלפקה ידועה גם ביכולתה לירוק על יריביה בעת סכסוכים.

אורך גופה של אלפקה הוא כ-1 מטר, ומשקלה הממוצע סביב 60 ק"ג. פרטים גדולים עשויים להגיע עד כ-130 ק"ג. גובה הכתפיים נע בין כ-1 ל-1.2 מטר, ואורך הזנב כ-15 ס"מ. משך ההריון הוא כ-11 חודשים, ובסופו נולד ולד אחד.

אלפקה היא צמחונית וניזונה מעשבים וצמחים. תוחלת חייה כ-20 שנה. נפוצתה העיקרית היא בפרו, צ'ילה ובוליביה, והיא חיה בגבהים של מעל 3,000 מטרים ובהגיע עד 4,800 מטרים מעל פני הים. הגוף מכוסה בצמר ארוך ועדין, במיוחד בצוואר.

כפי שניתן לראות בקצות רגליה, יש לה שתי אצבעות בכל רגל. האצבעות קדמיות מכוסות בפרסה, וביניהן כרית ריפוד שעליה היא דורכת. שיניה וציפורניה גדלות כל הזמן, והן נשחקות כדי לשמור על הגודל שלהן. חלב האלפקה מועט אך סמיך ושמנתי.

אבולוציה: האלפקה התפתחה ממין קטן בגודל ארנב. כשהיבשות נפרדו, קבוצות שהסתגלו היטב נשארו בחיים. לעומת גמלים שפיתחו דבשת למדבריות, האלפקות פיתחו גוף קל וצמר מבודד להתמודדות עם ההרים.

הביוץ בזמן ההזדווגות נמשך כ-40 דקות עד שעה. אין עונת ייחום קבועה, והריון יכול להתרחש בכל ימות השנה. כ-10% מהאלפקות שייכות לתת-סוג הנקרא "אלפקה סורית", המגיעה מאזור הר סורי בדרום פרו.

האלפקה בויתה כבר בתקופת בני האינקה. האנשים גידלו אותה בעיקר בשביל הצמר שלה. הצמר שימש לייצור בגדים וגלימות, ואף כיום נחשב יקר ואיכותי. האלפקות סיפקו גם חלב, בשר, עור ושומן, ושימשו לעיתים כבעלי משא.

באנדים מורידים את העדרים מן ההרים בעונת הגז כדי לגזז את הצמר. הצמר הוא ענף ייצוא חשוב בארצות האזורים ההרריים, ורבים מתושביהן עוסקים בגיזום ובמלאכות הקשורות לכך. חוות אלפקות קיימות גם כאטרקציה תיירותית, לדוגמה במצפה רמון.

יש תמונות של עדרי אלפקות סביב אגם טיטיקקה וקניון קולקה בפרו, וכן עדרים באקוודור ומקומות אחרים בדרום אמריקה.

אלפקה (שם מדעי: Vicugna pacos) חיה בדרום אמריקה. גמליים זה שם לקבוצה של חיות דמוי-גמל.

אלפקה גדולה כחצי-מטר עד מטר. היא שוקלת בדרך כלל כ-60 ק"ג.
יש לה צוואר ארוך וגוף מכוסה צמר רך. צמר זה שומר עליה מהקור.
היא צמחונית. זה אומר שהיא אוכלת צמחים ועשבים.
ההריון נמשך כ-11 חודשים ואז נולד ולד אחד.
אלפקה חיה מאוד גבוה, מעל 3,000 מטרים בהרי האנדים.
הרגליים מסתיימות בשתי אצבעות, וביניהן כרית רכה עליה היא דורכת.
שיניה וציפורניה גדלות כל החיים ואז נשחקות.
החלב שלה מעט, אבל סמיך.
יש סוג מיוחד שנקרא אלפקה סורית, שמקורו בדרום פרו.

האינקה בויתו את האלפקה לפני שנים רבות. בני אדם גידלו אותה בשביל הצמר.
הצמר שימש להכנת בגדים וחימום. בשטח גוזזים את האלפקות פעם בשנה.
אלפקות גם נותנות חלב ובשר וחלקן נושאות דברים כבהמות משא.

יש תמונות של אלפקות ליד אגם טיטיקקה ובקניונים בהרי האנדים.