אלפרד דאגלס

אלפרד ברוס דאגלס (1870, 1945), שנודע בכינוי "בוזי", היה משורר וסופר אנגלי. נולד במשפחת אצולה בבית האם היל שבווסטרשייר. אביו היה ג'ון שולטו דאגלס, מרקיז קווינסברי (מרקיז, תואר אצולה). למד בקולג' ווינצ'סטר ובמודלן קולג' באוניברסיטת אוקספורד, אך עזב לפני שסיים תואר. באוקספורד ערך כתב-עת שנקרא The Spirit Lamp (כתב-עת, מגזין קצר), מעשה שעורר את זעמו של אביו.


דאגלס נפגש לראשונה עם אוסקר ויילד ב-1891. הוא טען שקרא את "תמונתו של דוריאן גריי" מספר רב של פעמים והושפע ממנו. במהרה נוצרה ביניהם מערכת יחסים רומנטית. תחילה האב קיבל את ויילד, אך אחר כך חשד כי הקשר בינו לבין בוזי חורג מחברות. אביו של דאגלס החל במאבק פתוח כנגד ויילד.

המרקיז קווינסברי ניסה לפגוע במוניטין של ויילד. הוא הגיע לביתו של ויילד עם בריונים ותכנן להציק לו בתיאטרון. בנוסף, פיזר שמועות וטען שזוהה קשר מיני בין בוזי לויילד. דאגלס, שלחץ את ויילד לתבוע את אביו של סטירת דיבה (תביעה על הוצאת דיבה, האשמה שפוגעת בשמו הטוב), עמד מאחורי הניסיון הזה.

ההליך המשפטי התפתח רע עבור ויילד. קווינסברי שכר בלשים שיעקבו אחרי השניים ותיעדו את מפגשיהם. גם עדים הובאו שדיברו נגד ויילד. לבסוף הוגש נגד ויילד כתב אישום על "הפקרות רבתי" (gross indecency, מונח משפטי שפירושו קיום יחסי מין הומוסקסואליים שנחשבו אז לעבירה). לאחר משפט ראשון וחזרה על ההליך, הורשע ויילד ב-25 במאי 1895 ונשלח לשנתיים מאסר ועבודת פרך.

דאגלס נאלץ לעזוב את בריטניה ועבר לאירופה. אחרי שויילד השתחרר, נפגשו השניים שוב וחיו ליד נאפולי באיטליה לפרק זמן קצר. הקשר שלהם נתקע במצוקות כלכליות ומחלוקות, והם נפרדו. ב-1898 דאגלס חזר לאנגליה. אחרי מותו של ויילד ב-1900, דאגלס היה אחד ממי שאביו לו בכאב.


לאחר מותו של ויילד החל דאגלס בקשר עם המשוררת אוליב אלינור קאסטנס. משפחתה של אוליב עמדה נגד הנישואים. הם התחתנו ב-4 במרץ 1902 והם זכו לבן, ריימונד וילפרד שולטו דאגלס. אביה של אוליב אילץ אותה למסור את הילד לחזקתו, והבן גדל רחוק מאביו. לאורך השנים חיו אלפרד ואוליב פעמים רבות בנפרד.


ב-1911 המיר דאגלס את דתו לקתוליות. בהמשך ניסח אוטוביוגרפיות ששם תיאר את יחסיו עם ויילד באופן שמציג אותו כקורבן ופחות כאדם בעל נטיות הומוסקסואליות. (אוטוביוגרפיה, ספר שבו אדם כותב על חייו.) בספריו אלה יש לא פעם הסתירות והטון הופך לאמוציונלי.

דאגלס גם פנה לפעילות פוליטית ימנית. הוא פרסם מאמרים אנטישמיים ותמך ברעיונות פאשיסטיים עד תחילת מלחמת העולם השנייה. הוא הוציא לאור כתב-עת ספרותי בשם "האקדמיה", שבו פרסם תעמולה ימנית ואנטישמית. בדפים אלה תקף גם את ויילד ואת רוברט (רובי) רוס, שהיה ידידו וניהל את עזבונו של ויילד.

בנו היחיד, ריימונד, אובחן עם סכיזופרניה ב-1927. סכיזופרניה היא מחלה נפשית קשה, שגורמת לבלבול במחשבות ובהתנהגות. ריימונד אושפז בבית חולים פסיכיאטרי שנים רבות. אוליב מתה ב-1944 מדימום מוחי. ריימונד שוחרר ונכח בהלוויה, אך מצבו הבריאותי הידרדר והוא אושפז שוב. ריימונד מת ב-1964.

אלפרד דאגלס מת ב-20 במרץ 1945 כתוצאה מאי ספיקת לב. הוא נקבר לצד אמו.


דאגלס התעמת מספר פעמים בבית המשפט בענייני דיבה, לפחות עשרה הליכים ידועים. ברוב המקרים הוא הפסיד. ב-1913 תבע את הסופר ארתור ראנסום על תיאור לא מחמיא, והפסיד. באותה שנה אביה של אשתו תבע אותו גם כן בתביעת דיבה בנוגע למשמורת על ריימונד.

ב-1923 הגיש ווינסטון צ'רצ'יל תביעת דיבה נגד דאגלס. זאת אחרי שדאגלס האשים את צ'רצ'יל בעיתונו בשותפות בקונספירציה יהודית שגרמה לטביעתו של שר המלחמה לורד קיצ'נר. דאגלס הפסיד ומשפט זה הוביל למאסר של שישה חודשים. בזמן מאסרו כתב שירה אנטישמית.


דאגלס כתב שירים וספרים. שירו הידוע ביותר הוא "Two loves" (שתי אהבות), שפורסם כשהיה סטודנט. השיר מציג באופן אלגורי שתי דמויות: אחת מייצגת אהבה הטרוסקסואלית, והשנייה מייצגת אהבה הומוסקסואלית, חלשה ומדוכאת. בשורותיו הופיעה הידועה ביותר: "אני האהבה שאינה מעזה לנקוב בשמה", התייחסות לדרך שבה דיברו אז על הומוסקסואליות.

שיר זה שימש כראייה במשפטו של ויילד. דאגלס כתב גם סונטה לזכר ויילד בשם "המשורר המת". מעבר לשירים, פרסם מספר אוטוביוגרפיות והרצאות, כולל ספר בשם "עקרונות השירה".

בנוסף, דאגלס היה בין הראשונים לתרגם לאנגלית את "פרוטוקולים של זקני ציון" בשנת 1919. תרגום זה היה חלק ממסמך אנטישמי מפורסם ומזיק.

אלפרד "בוזי" דאגלס נולד ב-1870 ונפטר ב-1945. הוא היה משורר וסופר אנגלי.


בוזי הכיר את המחזאי אוסקר ויילד בשנת 1891. הם היו קרובים מאוד זה לזה. אביו של בוזי כעס וחשב שויילד משפיע עליו רע. האב תקף את ויילד בפומבי.

ויילד תבע את האב על דיבה. זה הסתיים רע לויילד. במשפט נשמעו עדויות נגדו והוא הורשע ב-1895 ונכלא לשנתיים. אחרי השחרור הם גרו מעט יחד באיטליה. אחר כך נפרדו.


בוזי התחתן עם המשוררת אוליב קאסטנס ב-1902. נולד להם בן בשם ריימונד. אביה של אוליב לקח את הילד לגדל. בוזי ואוליב חיו פעמים רבות בנפרד.


בשנת 1911 המיר בוזי את דתו לקתוליות. בהמשך כתב ספרים ונזכר יחסו לויילד בצורה ביקורתית כלפי ויילד.

בוזי פרסם גם מאמרים שגרמו נזק. הוא כתב נגד יהודים ותמך בתנועות פאשיסטיות. זהו חלק בעובדות על חייו.

בנו ריימונד חלה במחלה קשה במוח שנקראת סכיזופרניה. הוא אושפז בבית חולים שנים רבות. אוליב מתה ב-1944. בוזי מת ב-1945 ונקבר לצד אמו.


שירו המפורסם ביותר הוא "Two loves" (שתי אהבות). בשיר הוא מדבר על שתי צורות אהבה שונות. שיר זה הוזכר במשפט של ויילד.

הוא גם תרגם מסמך שנקרא "פרוטוקולים של זקני ציון". מסמך זה קשור בשנאה נגד יהודים.