אלפרד ורנר

אלפרד ורנר (12 בדצמבר 1866, מילוז - 15 בנובמבר 1919) היה כימאי שווייצרי. הוא פיתח את היסודות של כימיית הקואורדינציה, תחום שחוקר איך מתכות יוצרות קשרים מולקולריים. הוא גם גילה את החומר הקסול, תרכובת כימית מיוחדת, וזכה בפרס נובל לכימיה ב-1913 על עבודתו על קשרי אטומים במולקולות.

ורנר שחזיק במשרת פרופסור לכימיה באוניברסיטת ציריך רוב חייו. הוא קיבל את התפקיד כבר בגיל 29.

ב-1893 הראה ורנר שמספר האטומים המקושרים לאטום מרכזי, "מספר הקואורדינציה" (מספר האטומים שמקושרים לאטום המרכזי), הוא לעיתים קרובות ארבע או שש, ונדיר שיהיה עד שמונה. בעקבות רעיון זה הציע ריכרד אבג ב-1904 את "כלל אבג": ההפרש בין הערכיות החיובית ביותר לשלילית ביותר של יסוד הוא בדרך כלל שמונה. כלל זה השפיע על גילברט נ. לואיס, שהשתמש בו כשפיתח את רעיון כלל האוקטט ב-1916.

אלפרד ורנר נולד ב-1866 ומת ב-1919. הוא היה כימאי משווייץ.

ורנר גילה תרכובת מיוחדת שנקראת הקסול. הוא זכה בפרס נובל בכימיה ב-1913.

ורנר גילה שבחלק מהמולקולות מספר האטומים המחוברים לאטום מרכזי הוא לעתים ארבע או שש. את המספר הזה קוראים "מספר הקואורדינציה".

אחרי זה הציע ריכרד אבג כלל שאומר שההפרש בין הערכיות החיובית והשלילית של יסוד הוא בדרך כלל שמונה. רעיון זה עזר למדענים אחרים להבין את כלל האוקטט.