כלל האוקטט

כלל האוקטט (תרגום מילולי: שמינייה) הוא כלל אצבע בכימיה. הוא קובע שאטומים נוטים ליצור קשרים כך שלכל אחד מהם יהיו שמונה אלקטרונים בקליפת הערכיות שלו. קליפת הערכיות היא השכבה החיצונית של האלקטרונים סביב גרעין האטום.

כדי להגיע לאותה קונפיגורציה יציבה כמו בגזים אצילים (גזים עם קליפה חיצונית מלאה), אטומים מקבלים, נותנים או משתפים אלקטרונים. גזים אצילים כמעט שאינם מגיבים כימית, כי כבר יש להם שמונה אלקטרונים בקליפה החיצונית.

הכלל תקף בעיקר ליסודות מהקבוצות הראשיות של הלוח, ובמיוחד לפחמן, חנקן, חמצן וקבוצת ההלוגנים (כמו כלור). באופן כללי, אלקטרונים מסודרים במעטפות סביב הגרעין. במעטפת החיצונית ניתן להגיע לעד שמונה אלקטרונים כדי להיות יציבים.

לדוגמה: לחמצן יש שישה אלקטרונים בקליפה החיצונית, אז חסרים לו שניים. לפחמן יש ארבעה אלקטרונים בקליפה החיצונית, אז חסרים לו ארבעה. לכן פחמן יכול להיקשר לשני אטומי חמצן כך שכל אחד מהם ישתף אלקטרונים עם הפחמן. באותה דרך כל אטום מקבל סביבו שמונה אלקטרונים, מה שמייצב את המולקולה.

כלל האוקטט (שמינייה) אומר שאטומים אוהבים להיות עם שמונה אלקטרונים בחלק החיצוני שלהם. אלקטרון הוא חלקיק קטן שמקיף את גרעין האטום. קליפת הערכיות היא השכבה החיצונית שבה נמצאים האלקטרונים.

כדי להשלים שמונה אלקטרונים, אטומים יכולים לקבל, לתת או לשתף אלקטרונים עם אטומים אחרים. גזים אצילים הם גזים שיש להם כבר שמונה אלקטרונים, לכן הם לא מגיבים הרבה.

הכלל חשוב בעיקר בפחמן, חנקן וחמצן. לדוגמה: חמצן יש לו שישה אלקטרונים חיצוניים, חסרים לו שניים. לפחמן יש ארבעה, חסרים לו ארבעה. לכן פחמן יכול להתחבר לשני חמצנים ולשתף איתם אלקטרונים. כך לכל אחד יהיה שמונה אלקטרונים וסדר סביבו.