אלפרד יודל

אלפרד יודל (1890, 1946) נולד בוירצבורג כבן בלתי חוקי של קצין תותחנים. סיים הכשרה צבאית ב-1910 והצטרף כקצין תותחנים. במלחמת העולם הראשונה פיקד על סוללת תותחים בחזית המערבית, נפצע פעמיים ושירת גם בקו המזרחי. אחרי המלחמה נשאר בצבא המצומצם שהותר לפי חוזה ורסאי.

יודל פגש את היטלר לראשונה ב-1923. בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה הוא התקדם בתפקידי פיקוד ומחודש אוגוסט 1939 היה ראש המבצעים של או.ק.וו., הפיקוד העליון על הכוחות המזוינים (הפיקוד הצבאי העליון של גרמניה). הוא הפך לדמות מפתח בתכנון המבצעים הצבאיים.

יודל היה מעורב בתכנון המלחמה התוקפנית של גרמניה. הוא נושא באחריות על פשעי מלחמה (מעשים שהפרו את חוקי המלחמה), כולל היחס ליהודים, לשבויי מלחמה ולאזרחים במהלך הפלישה לברית המועצות. בעת קשר ה-20 ביולי נגד היטלר נפצע, ובכך הוכיח את נאמנותו למשטר.

דוגמה להשפעתו על החלטות צבאיות נראתה בסטלינגרד ב-1942. היטלר שאל את הצמרת אם לפרוץ את המצור. ראש מטה עצמאי הציע לסגת. קייטל קרא להחזיק מעמד, ויודל הציע להמתין ולראות. העמדה הזו חיזקה את רצון היטלר להורת שלא לפרוץ את המצור, מה שהוביל לטעויות צבאיות קשות.

פעם אחת התנגד יודל להחלטת היטלר, כשניסה להגן על מפקדים שהודחו בקווקז. אך בסופו של דבר הוא נשאר נאמן להיטלר, וקיבל את דרגת גנרל-אוברסט ב-1944.

ב-7 במאי 1945 חתם על כניעת גרמניה בעיר ריימס בשם הנשיא הזמני קרל דניץ. לאחר מכן נעצר והועמד למשפט בנירנברג. במשפטי נירנברג נשפט על פשעים נגד השלום (התחלת מלחמה), פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. הוא טען לחפותו, אך נמצא אשם בכל הסעיפים.

יודל נדון למוות והוצא להורג ב-16 באוקטובר 1946. גופתו נשרפה ואפרו פוזר מעל נהר האיזר כדי למנוע מקומות עלייה לרגל לנאו-נאצים. ב-1953 בית משפט במינכן זיכה אותו זמנית, אך הזיכוי בוטל חודשות ספורות לאחר מכן.

אלפרד יודל נולד ב-1890 בווירצבורג שבגרמניה. הוא הצטרף לצבא ב-1910. במלחמת העולם הראשונה פיקד על תותחנים ונפצע.

לפני מלחמת העולם השנייה הוא התקדם בתפקידים גבוהים בצבא. הוא הפך לראש המבצעים של או.ק.וו., הפיקוד העליון של הצבא. הוא היה מעורב בתוכניות המלחמה של גרמניה.

יודל לקח חלק בהחלטות שהובילו לפגיעה באנשים. זאת כוללת יחס רע ליהודים ולשבויי מלחמה. בשנת 1942, בקרב גדול בסטלינגרד, הוא הציע להמתין במקום לפעול מיד.

ב-7 במאי 1945 הוא חתם על כניעת גרמניה. לאחר המלחמה נעצר ונשפט במשפטי נירנברג, משפט שבו נשפטו מנהיגים גרמנים. הוא נמצא אשם ונידון למוות. ב-1946 הוצא להורג. אפרו פוזר על הנהר כדי שלא יפעלו כמקום זיכרון לנאו-נאצים. בשנת 1953 בית משפט ניסו לזכות אותו, אבל זה בוטל אחרי כמה חודשים.