אלקטרה (אוריפידס)

אלקטרה (ביוונית עתיקה: Ἠλέκτρα) היא טרגדיה, סוג מחזה רציני, מאת אוריפידס. המחזה נכתב סביב שנת 413 לפנה"ס. לא ברור מי כתב את הגרסה המוקדמת יותר, הוא או סופוקלס.

בתחילת הסיפור עומד המעשה שבו אגממנון, מנהיג היוונים במלחמת טרויה, היה אמור להקריב את ביתו איפיגניה לאלה ארטמיס. ארטמיס הצילה את איפיגניה והעבירה אותה לטאוריס. קליטמנסטרה, אשתו של אגממנון, לא סלח לו. עם שובו מטרויה היא ואהוב שלה, אייגיסתוס, רצחו את אגממנון.

אלקטרה, בתם של אגממנון וקליטמנסטרה, נשואה לחקלאי פשוט. היא בחרה בכך כדי להרחיק את ילדיה מפני חצר המלוכה. לבקשתה החקלאי לא קיים את הקשר בין בני הזוג, ולכן אלקטרה נותרה בתולה.
אחיה, אורסטס, נשלח לגדול בפוקיס בבית המלוכה שם לצד פילאדס, ידידו הקרוב.

אורסטס ופילאדס חוזרים לארגוס במטרה לנקום את רצח אגממנון. הם מגיעים כשהם מחופשים. בתחילה הם טוענים שהם שליחים של אורסטס. המשרת הזקן שמגדיל את אורסטס בילדותו מזהה אותו. הוא חושף זאת לאלקטרה.
אלקטרה שואפת לנקום באמה ובלבה האהוב של אימה, אייגיסתוס. המשרת משכנע את קליטמנסטרה לבוא לבית אלקטרה על ידי שקר על לידת נכדה. אורסטס הורג את אייגיסתוס וחוזר עם גופתו. תחילה אורסטס רוצה להמנע מהריגת אמו, אך כשהקליטמנסטרה מגיעה אל אלקטרה זו ורוצחת אותה.
בסיום מופיעים קסטור ופולידאוסס, אחיה של קליטמנסטרה שהפכו לאלים. הם אומרים שקליטמנסטרה קיבלה עונש. יחד עם זאת הם מודים שגם הם חטאו כאשר רצחו את אמם, ועליהם לטהר עצמם.

המחזה תורגם לעברית על ידי אהרן שבתאי ויצא בהוצאת שוקן. בשנת 1964 הוא הוצג בתיאטרון הקאמרי.

אלקטרה היא מחזה יווני של אוריפידס. טרגדיה, זה מחזה רציני.

אגממנון, מנהיג היוונים, היה אמור להקריב את בתו איפיגניה. האלה ארטמיס הצילה את איפיגניה ושלחה אותה למקום שנקרא טאוריס. כשהאגממנון חזר הביתה, אשתו קליטמנסטרה ואיש בשם אייגיסתוס הרגו אותו.

אלקטרה נישאה לחקלאי כדי להסתתר. היא לא חיה חיים של זוגיות ולכן נותרה בתולה. אח שלה, אורסטס, גדל בפוקיס עם ידידו פילאדס.

אורסטס ופילאדס חוזרים כדי לנקום. הם מחופשים ומחפשים מידע. המשרת הזקן מזהה את אורסטס ומספר זאת לאלקטרה. המשרת גורם לקליטמנסטרה לבוא לבית אלקטרה בטענה שיש לה נכדה.
אורסטס חוסל את אייגיסתוס. אלקטרה רוצחת את אימה קליטמנסטרה.
בסוף מופיעים קסטור ופולידאוסס. הם אומרים שקליטמנסטרה קיבלה עונש. הם גם מדברים על הצורך לטהר את עצמם.

המחזה תורגם לעברית על ידי אהרן שבתאי. הוא הוצג בתיאטרון בשנת 1964.