הולדת הטרגדיה

'''הולדת הטרגדיה''' (בגרמנית: '''Die Geburt der Tragödie aus dem Geiste der Musik''') נכתבה על ידי הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה. הספר פורסם ב-1872. תרגום השם המלא: 'הולדת הטרגדיה מתוך רוחה של המוזיקה'.

ניטשה, שלמד את התרבות הקלאסית, מנתח את התפתחות הטרגדיה היוונית. הוא מציב דיכוטומיה, חלוקה לשתי כוחות מנוגדים, בין היסוד הדיוניסי ליסוד האפולוני. היסוד הדיוניסי קשור לחגיגיות, שכרון ומוזיקה פרועה. היסוד האפולוני קשור לצורה, דימוי והבחנות ברורות.

במבטו של ניטשה, החיים הם מאבק בין היסודות האלה. הטרגדיה היוונית התקיימה כשהשניים התקיימו יחד. הדיוניסי נמצא בשירת המקהלה, המקהלה היא קבוצת זמרים שמגיבה לפעולה. היסוד האפולוני נמצא בדיאלוג, דיאלוג הוא שיחה בין דמויות שמציירת את הסצנה. השילוב העניק צורה לחוויה האנושית המלאה.

ניטשה רואה את תקופת אייסכילוס וסופוקלס כתקופת הזוהר של הטרגדיה. אחר כך הטרגדיה 'נחלשה' בעקבות מחזאים כמו אוריפידס והחשיבה הסוקרטית. אוריפידס הקטין את חלק המקהלה ועשה את הדרמה מציאותית יותר. סוקרטס דחק לחירות ההיגיון, ופגע בתפקיד המיתוס והסבל ביצירה.

ניטשה סבור שאיבוד 'קסם ההשתתפות' הפחית את היכולת של האדם לחוות את האמנות באופן יצירתי. הוא הציע שדרכי אופרה מודרניות, כמו אלה של חברו ואגנר, שלגביו הקדיש את הספר, עשויות לעזור לשוב לאיזון בין היסודות ולחידוש הולדת הטרגדיה.

'''הולדת הטרגדיה''' הוא ספר של פרידריך ניטשה. הוא יצא ב-1872.

ניטשה בוחן את הטרגדיה היוונית. טרגדיה (סיפור עצוב שלומדים ממנו משהו) שילבה שני כוחות.

הכוח הדיוניסי (דיוניסי: שמייצג חגיגות, מוזיקה ותשוקה) הוא פראי ורוחני. הכוח האפולוני (אפולו: שמייצג צורה, סדר ותמונה) יוצר צורות ברורות.

בטרגדיה העתיקה שניהם היו יחד. המקהלה (קבוצה של זמרים) הביעה את הדיוניסי. הדיאלוג (שיחה בין דמויות) היה האפולוני.

מאוחר יותר המחזאים אוריפידס וסוקרטס שינו את הדברים. הם הפכו את הדרמות ליותר רציונליות ופחות חגיגיות.

ניטשה חשב שאופרות של ואגנר יכולות לעזור לאזן שוב את שני הכוחות.