''אלת המסטיק'' (Pistacia lentiscus) היא שיח או לעיתים עץ קטן, ירוק-עד, דו-ביתי (כלומר יש פרטים זכריים ונקביים). היא נפוצה באיי הקנריים ובאזור אגן הים התיכון, למעט חצי־האי סיני. בישראל גדלה בחורשים של החבלים הים־תיכוניים הנמוכים, ועל חולות וחוף כורכר. הצאן נמנע מלרעות אותה, ולכן היא נשמרת בהרבה מקומות.
העלים מנוצים (מנוצה = עלה שמחולק לעלים קטנים שנקראים עלעלים). כשמועכים עלים או פוצעים ענפים עולה ריח שרף חזק. זן מאי כיוס מפיק שרף מיוחד שמכינים ממנו מסטיק לעיסה, שנקרא "מסטיקא".
הצמח גדל בעיקר במדרונות ובמישורים הים־תיכוניים עד כמה מאות מטרים מעל פני הים. שיחי אלת המסטיק מגיעים לעתים מגובה של חצי מטר ועד כמה מטרים. הפירות נעקצים על ידי ציפורים, שמפזרות את הזרעים. לבני־אדם הפירות עלולים לגרום לשלשול.
אלת המסטיק היא שיח סבוך או עץ קטן, בעל ביבי שרף אנכיים וריחניים. העלים מורכבים ממספר זוגות עלעלים (בין 4 ל־12). העלעלים גלדניים למחצה, קשיחים יחסית, ובדרך כלל נשארים על הצמח כמה שנים. הפרחים קטנים ובדרך כלל חד־מיניים, והפרי הוא בית־גלעין קטן, שמתחיל ירוק־צהבהב ובהבשלה נעשה ארגמני עד שחור כאשר הוא כולל זרע תקין. פירות ללא זרע נותרו לעתים אדמדמים והם נוצרים ללא הפריה (פרתנוקרפיים).
שרף האלת־מסטיק שימש מאז העת העתיקה כחומר לעיסה. כיום מגדלים זנים מסחריים בעיקר בדרום־מערב אי כיוס, באזור המכונה מסטיקוחוריה, כדי להפיק את המסטיקא. חוץ מכיוס מגדלים זנים גם בטורקיה ובסוריה, ומשתמשים בהם בבישול, בין השאר בגלידות.
במסורת הרפואית משתמשים בשרף ובחומרים מהצמח למטרות שונות: חיזוק הרחם, סיוע בוויסות המחזור החודשי, עצירת דימומים, חיטוי ופצעים, הקלה בהצטננויות, ושימושים בפה ובשיניים. באתיופיה נוהגים ללעוס עלי הצמח לניקוי השיניים.
שרף המסטיק משמש כתבלין וכמייצב בממתקים ובקינוחים מזרחיים. משתמשים בו בגלידות מיוחדות, ברחת לוקום ובפודינגים. קיימים גם חיקויים סינתטיים המשמשים במסטיקים מודרניים.
לשרף שימושים בתעשיות שונות: ציפויים לזכוכית ולפלסטיק, דבקים, ורנישים, ובקוסמטיקה כמרכיב לבשמים ושמנים. תערובת שרפים נקראת "מסטיק ערבי" ומשמשת בבתי מרקחת ובתרופות מסורתיות. גזע העץ משמש לעתים לייצור רהיטים.
מקורות עתיקים כמו סטרבון ופליניוס מזכירים את האל האלה בסביבת הכנרת. מסורות יהודיות בראשית ימי המשנה מזכירות שימושים ברפואה ובניקוי הפה. נהוג להקטיר את שרף האל למטרות ריח. בשנות החמישים הוכרזו מספר שמורות טבע שבהן גדלה אלת המסטיק.
אלת המסטיק היא שיח ירוק־עד. צבעו ירוק כהה. היא גדלה סביב הים התיכון וגם בישראל ליד החוף. צאן לא אוהב לאכול אותה. העלים מחולקים לעלעלים קטנים. כשחוצים או מועכים עלים ריח של שרף עולה.
השיח גדל על גבעות ובמישורים קרובים לים. ציפורים אוכלות את הפרי ונושאות את הזרעים במקום אחר.
לפעמים היא שיח קטן ולפעמים עץ קטן. יש עליה הרבה שרף עם ריח מיוחד. הפרחים קטנים. הפרי קטן ויכול להשתנות מצבע ירוק לשחור בבגרות.
מפיקים מהצמח שרף שנקרא מסטיק. אי שבו מייצרים אותו הרבה הוא אי כיוס. משתמשים במסטיק לאכילה ולממתקים.
אנשים השתמשו בשרף לעזרה בריאותית. ללעוס עלים ניקוי שיניים נעשה בכמה מקומות.
מוסיפים מסטיק לטעמים בגלידות ולממתקים מזרחיים.
השרף משמש גם לייצור בשמים ודבקים.
בזמנים קדומים כתבו על הצמח סביב הכנרת. היום יש שמורות טבע שבהן הוא גדל.
תגובות גולשים