אל-חרם

אל-חרם (בערבית: الحرم) היה כפר ערבי על חוף הים התיכון, כ-10 קילומטר צפונית ליאפו. הכפר נבנה סביב מסגד סידנא עלי, ולעיתים נקרא על שמו.

תושבי הכפר היו ברובם מוסלמים. כלכלתם התבססה על חקלאות ודיג. בין המשפחות הבולטות היו אל-מסרי ואל-כרים.

במאה ה-20, בשנות ה־20 וה־30, נמכרו חלקים נרחבים מאדמות הכפר לארגון ציוני אמריקאי. על אדמות אלה ועל חלק מאדמות הכפרים הסמוכים הוקמו היישובים הרצליה, רשפון וכפר שמריהו.

ב־1944 נמנו בכפר כ־520 תושבים והשטח הכללי היה כ־3,320 דונם (דונם = יחידת שטח). ב־1945 היו רשומים שטחים שנרכשו בידי גורמים יהודיים בסכום של כ־4,745 דונם.

במהלך מלחמת העצמאות ב־1948 חששו התושבים על חייהם, על אף קשרים טובים עם שכנים יהודיים. לאחר נפילת יפו רבים ברחו לטייבה ולמוקיבלה, וחלק הועברו למחנות מעבר לקו הירוק (הגבול שנקבע בתום המלחמה). כמה עדויות מציינות כי תושבים יהודיים דיברו עם תושבי הכפר והבטיחו ביטחון, אבל לאחר פעולות של ההגנה והאצ"ל באזור עזבו התושבים.

לאחר המלחמה לא הורשו רוב התושבים לשוב לבתיהם. במרץ 1949 הוקמה בתוך שטחי הכפר מעברה, מחנה זמני לעולים, ששמה הרשמי היה "רשף". תושביה הראשונים היו עולים ממזרח אירופה. המעברה נקראה גם "מעברת סידנא עלי" או "נוף ים". ב־1952 צורפה המעברה לעיר הרצליה והפכה לחלק משכונת נוף-ים.

רבים מבתי הכפר נהרסו, ובחלק מהמקומות נבנו בתי תושבים יהודיים. מסגד סידנא עלי שרד, שוקם וחזר לשמש כמסגד פעיל. בית הקברות של הכפר נשאר פתוח ומוזנח. אדמות הכפר הועברו לסמכויות הרצליה וכפר שמריהו, ורוב התושבים וצאצאיהם נשארו בטייבה ובמוקיבלה.

אל-חרם היה כפר ערבי ליד הים. הוא היה כ־10 ק"מ צפונית ליאפו.

במרכז הכפר עמד מסגד סידנא עלי. מסגד זה הוא בית תפילה למוסלמים.

התושבים חיו מחקלאות ומדיג. בשנת 1944 היו בכפר כ־520 אנשים.

בשנים לפני מלחמת 1948 נמכרו חלק מאדמות הכפר, ועליהן נבנו אז יישובים כמו הרצליה.

ב־1948 ברחו תושבי הכפר בגלל המלחמה. רבים עברו לטייבה ולמוקיבלה. לאחר המלחמה לא הורשו רובם לשוב.

ב־1949 הוקמה במקום מעברה, מחנה זמני לעולים, שנקרא "רשף". ב־1952 הצטרף המקום לעיר הרצליה.

חלק מבתי הכפר נהרסו. המסגד שוקם וחזר לפעול. בית הקברות נשאר מוזנח.