אל-מיר

אל מיר (בערבית: المرّ) היה כפר ערבי קטן מדרום לנחל הירקון ולמקורותיו. הוקם בתחילת המאה ה-19 והיושבים בו היו מהגרים מצריים וסודאניים שהובאו לאזור. משמעות השם בעברית היא "המעבר", על שום המעבר המרוצף מעל הירקון בשטח הכפר. הכפר כונה גם אל-מחמודיה, על שם הסולטאן מחמוד השני, שבתקופתו הוקם הכפר מחדש על ידי מתיישבים מצריים.

אחרי הקמת מושבת פתח תקווה בסוף המאה ה-19 הוקפו אדמות הכפר בשטחי המושבה. תושבי אל מיר היו מוסלמים (הדת האסלאמית) ופרנסתם הייתה חקלאות. בשטח פעלה טחונת אל-פוקא, הטחנה העליונה, כלומר מטחנת קמח (מקום לטחינת גרגרי תבואה). הטחנה הייתה עתיקה וכוללת 13 זוגות רחיים (אבני טחינה).

לכפר הובילה שלוחת מסילת רכבת קצרה לקו פתח תקווה, ראש העין, ולידו עמד גשר רכבת בריטי על הירקון. ב-1945 שטח הכפר היה 51 דונם (יחידת שטח), ואוכלוסייתו נמנתה על כ-170 נפש. ככל הנראה תושבי הכפר עזבו את בתיהם בפברואר, מרץ 1948, במהלך מלחמת העצמאות. כיום תחום הכפר נמצא בתוך גן לאומי ירקון; מבתי הכפר לא נותרו שרידים, אך חלקים ממבנה הטחנה שרדו. ב-1956 הוקם בקרבת החורבות כפר הבפטיסטים, כנראה לא על אדמות הכפר המקוריות.

אל מיר היה כפר קטן ליד נחל הירקון. הכפר נבנה בתחילת המאה ה-19. בו חיו מהגרים מצריים וסודאניים.

השם אל מיר אומר "המעבר". זאת בגלל מעבר מרוצף מעל הנהר. בכפר עבדו בחקלאות. שם הייתה טחנה ישנה לטחינת קמח. טחנה זו הייתה גדולה וכוללת הרבה אבנים לטחינה.

הכפר חובר למסילת רכבת קצרה. ב-1945 הכפר היה קטן מאוד והתגוררו בו כ-170 אנשים על שטח של 51 דונם. דונם הוא יחידת שטח קטנה. ככל הנראה האנשים עזבו את הבתים ב-1948 בזמן המלחמה. היום השטח שייך לגן לאומי ירקון. רק חלקים מהטחנה נשארו, ובמקום נבנה מאוחר יותר כפר בפטיסטי קרוב לחורבות.