אמוניה (Ammonia, נוסחה NH3) היא תרכובת חנקן ומימן. היא אחד הכימיקלים התעשייתיים החשובים בעולם. השימוש המרכזי הוא כחומר גלם לייצור דשנים ולתרכובות חנקן נוספות. בביולוגיה האמוניה משמשת ליצירת בסיסים חנקניים (המרכיבים של ה-DNA) וחומצות אמינו.
בחיי היום־יום רואים אמוניה בטבע בכמויות קטנות כחלק ממחזור החנקן ובתוצר פירוק שתן. בתעשייה מייצרים אמוניה מחנקן (ממקור באוויר) וממימן (מגז טבעי) בתהליך הבר-בוש.
מאמצע המאה ה-19 גדל הביקוש לדשנים. המינרלים החנקתיים של צ'ילה לא הספיקו, וכך נוצר הצורך בייצור סינתטי של אמוניה בתחילת המאה ה-20.
פריץ הבר וקארל בוש פיתחו שיטה לייצור אמוניה מתמשתפת תעשייתית. הרעיון היה להשתמש בחנקן ובמימן זולים, ולהפעיל לחץ גבוה וטמפרטורה גבוהה יחד עם זרז. נבחרה תחמוצת ברזל כזרז יעיל. בתחילה עבדו בלחץ כ־200 אטמוספירות וטמפרטורה כ־500°C; כיום מקובל להשתמש בלחץ גבוה עוד יותר. התהליך הזה משמש כמעט ללא שינוי עד היום. הבר זכה בפרס נובל ב-1918 ובוש ב-1931 על תרומתם.
נכון ל־2020 הייצור העולמי כ־150 מיליון טון בשנה. סין מייצרת כ־25% מהכמות. הייצור רגיש למחיר גז טבעי, שהוא חומר גלם מרכזי.
האמוניה משמשת במיוחד לייצור דשנים. בנוסף היא חומר גלם לתעשייה, ולמערכות קירור תעשייתיות.
במצב נורמלי האמוניה היא גז חסר צבע עם ריח חד. ריחו ניכר בריכוזים נמוכים (כ־5 ppm). גז מומס במים בקלות. מולקולת האמוניה יכולה לקבל פרוטון ולהפוך ליון אמוניום (NH4+); לכן תמיסות מימיות שלה הן בסיסיות (כלומר פחות חומציות).
אמוניה רעילה ומגרה את דרכי הנשימה. גירוי בעיניים ובריריות מתרחש כבר סביב 50 ppm. תסמינים ריאתיים ניכרים בריכוזים גבוהים מאוד, ולעתים היא עלולה להיות קטלנית בריכוזים גבוהים מאוד.
האחסון וההובלה דורשים כללי בטיחות מחמירים. אמוניה גם גורמת לקורוזיה במתכות מסוימות, ולכן לא משתמשים בנחושת לצינורות ולאחסון.
אצל יצורים חיים אמוניה נוצרת מפירוק חומצות אמינו. הכבד מעבד אמוניה לשתנן (חומר נוזלי שהגוף מוּסִל בשתן). הצטברות אמוניה בדם נקראת היפראמונמיה, והיא מסוכנת.
באטמוספירה סגורה או באקווריום אמוניה עלולה להצטבר ולפגוע בדגים.
בישראל הופסק ייצור האמוניה המקומי בשנות ה־80. מאז מייבאים אמוניה שנאגרת במכל גדול בנמל הקישון בחיפה (עד כ־12,000 טון). המכל נמצא קרוב לאזורי מגורים, ולכן הושם דגש על אמצעי מיגון. בשנת 2014 אירעה דליפה במפעל עמק חפר שבה נפגעו עובדים, ופגע קשה נרשם. בעקבות אירועים ולחצים משפטיים, מכל האמוניה בחיפה רוקן ב-2017, ומאז הוחלט לא לייבא יותר דרך הצפון. יש תכניות להקים מפעל לייצור אמוניה בנגב, ובדצמבר 2020 הוחתם חוזה להקמת מפעל במישור רותם עם תפוקה מתוכננת של כ-100,000 טון לשנה והשקעה משוערת של כ־200 מיליון דולר.
אמוניה היא חומר כימי שעשוי מחנקן ומימן. נוסחתה היא NH3. היא גז חסר צבע עם ריח חזק.
אמוניה משמשת בעיקר להכנת דשנים. דשנים עוזרים לצמחים לגדול.
איך מייצרים? תעשייה משתמשת בתהליך שנקרא הבר-בוש. בתהליך זה משלחnים חנקן מהאוויר ומימן (מגז טבעי), ומפעילים לחץ וחום עם זרז ברזל. כך מייצרים אמוניה בכמות גדולה.
אמוניה נמסה בקלות במים. במים היא הופכת לחומר בסיסי (בסיס = משהו שמקטין חומציות).
היא יכולה להיות מסוכנת: בריחו ניתן להרגיש אותה בריכוזים נמוכים. אמוניה עלולה לגרום לגירוי בעיניים ובנשימה. לכן שומרים אותה בבטחה.
בישראל בעבר ייצרו אמוניה. היום מייבאים אותה ומאחסנים מכל גדול בחיפה. היו דליפות בעבר, ולכן רוקנו חלק מהמכלים ותכננו דרכים חדשות להביא אמוניה. בתכניות האחרונות רוצים לבנות מפעל בנגב שייצר אמוניה בארץ.
תגובות גולשים